המוצרים שלנו
הספר "מהבטן באהבה" מאת ד"ר קרלוס רוזנברג
הספר "מהבטן באהבה" מאת ד"ר קרלוס רוזנברג
69 ₪

מאמרים אחרונים

06/06/2018 8:50
רגשות אשמה אחרי ניתוח קיסרי? א...

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוות דעת טיפול בצלקת טיפולים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי פרטי ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיפור לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

לידת ויב"ק ביתית

»
»
»
לידת ויב"ק ביתית
לידת ויב"ק ביתית תמונה 1
כותבת הסיפור היא הדולה המלווה:
 
דסי אלעד דולה צפונית, ליווי כל סוגי הלידות בבתי החולים בצפון ובבית

 ניסיון רב בליווי לידות מיוחדות ולידות ויב"ק.

www.dulot.co.il/dassi  054-4291278

היא שקטה. מעבירה את הצירים בשקט, עם עצמה. לא רוצה מגע. אמנון מנפח את הבריכה בחוץ, במרפסת. הילדה ישנה בשלווה בחדר השינה. אני יושבת בשקט על כריות, עוצמת עיניים, מקשיבה, מידי פעם מתבוננת בה. לילה שקט וחמים, מנבא את יום השרב שמתקרב. בית קטן במרכז הכפר שלנו, עצי זית עתיקים מקיפים אותו מכל עבריו, מרחק כמה דקות הליכה ברגל מביתי.

הטלפון ממנה העיר אותי קצת אחרי חצות, ביקשה שאעריך את מצבה לפני שקוראים לד"ר שפטן, המיילד, היא לא רוצה שיבוא מוקדם מדי ויחכה שעות, זה הרי בית כל כך קטן, מצד שני היא לא רוצה שהוא יאחר... יש עוד זמן, אני אומרת לה. אבל היא מבקשת שאקרא לו בכל זאת, היא תרגיש יותר בטוח אם היא תדע שהוא בדרך.

רווית אישה עדינה ומאד מאד מדויקת, יודעת בדיוק מה היא רוצה וצריכה ולא מהססת להגיד את זה. היא מאד חרדה לפרטיות שלה ואוהבת את השקט שלה. אני מבקשת משפטן לבוא והוא יוצא לדרך. הלידה הקודמת הסתיימה בקיסרי בגלל מצג עכוז שהפתיע את כולם, ולרווית היה קשה להשלים עם הסיום הזה ללידה שהתפתחה במהירות. היא רוצה ללדת לידה רגילה והפעם בבית .

היא נרגעת ושולחת אותי הביתה לנוח, היא רוצה להיות לבד עם אמנון ועם עצמה עד ששפטן יגיע. בדרך הביתה יש לי תחושה שהם לא יקראו לי, שיהיה להם מספיק שיש שם מישהו אחד איתם, ואני נכנסת למיטה המשפחתית בשקט ובזהירות בלי שאף אחד יתעורר ומצליחה לזכות בכמה שעות שינה נדירות, וחולמת לי על לידות נהדרות שקורות בלעדי. בבוקר אני שולחת sms לשפטן - מה קורה?.. התשובה מגיעה מיד - היא עדיין לא בלידה. בשעה 3 היתה פתיחה של סנטימטר וחצי. אני נאנחת לי - רווית בטח מיואשת ותשושה.. התאומים שלי כבר זוחלים בכל הבית והופכים הכל, סיני הגדולה מתארגנת לצאת לבית ספר, והבוקר בשיאו כששפטן קופץ אלינו לשתות קפה. בין לבין אנחנו מצליחים לדבר קצת והנה מגיעה הודעה מרווית - תוכלי לבוא אלי עם שפטן עוד מעט?

כשאנחנו חוזרים אליה רווית בדיוק יצאה מהמקלחת וכבר מהדלת אני רואה שהמצב יותר מתקדם - היא סמוקה, קשה לה לתקשר איתנו, ממעטת במילים. יש צירים טובים. היא בוכה שואלת אותי ביאוש: "מה נעשה, זה לא מתקדם, אני מפחדת להגיע לניתוח שוב.. כואב לי.. " לאט לאט, ציר אחר ציר אנחנו עובדות ביחד, אמנון מארגן מסביב, נוכח מאד איתנו, שקט וקשוב. שפטן יושב במרפסת אבל אני מרגישה אותו קשוב גם כן. עכשיו המגע טוב לה ואנחנו ביחד מנסות להיות כאן ועכשיו, לא לחשוב על הציר הבא ולא על הלידה הקודמת, נשימה, עצימת עיניים, עבר הציר - מנוחה. נשימה ושוב ושוב. להרפות, להרפות ושוב להרפות. את הגוף, את המחשבות, את הפחד. הצירים מתעצמים ורווית רוצה לבדוק מה הפתיחה. זה תמיד רגע קצת מותח.. אני מבקשת מאמנון בלחש שישב לידה, מאמינה שהפתיחה כבר מתקדמת. 7!! שפטן מכריז ודמעות של הקלה זורמות אצלה וכולנו מחבקים ומעודדים, כל הכבוד! עברת את המשבר! איזה גדולה את! והצירים מתעצמים ועוד ציר ועוד ציר, הבריכה מתמלאת במים נעימים. בחדר מתחיל להיות חם. בכליל, הכפר האקולוגי שלנו יש חשמל סולארי בלבד ובבתים אין מזגנים. אקולוגי או לא - כולנו מזיעים מאד ואני מתה לקפוץ לבריכה.. הצירים כבר ממש כואבים לה והיא תשושה מאד מלילה ללא שינה ומשעות ארוכות של צירים.

זיעה נוטפת ממנה ושערה הארוך דבוק למצחה. אני מחפשת בכל הבית סיכה או קליפס לאסוף את שערה, ולבסוף מורידה את שלי ואוספת לה את השיער - רגע שרווית משום מה לא שוכחת לי וכמה ימים לאחר הלידה, כשבאתי לבקר אותה היא סיפרה שזה היה רגע משמעותי מאד עבורה, רגע שבו היא חוותה את האנרגיה האמהית, הדואגת שאותה היתה צריכה כל כך.. מצחיק מה נשים זוכרות מהלידה.. שעות שאני מעסה את גבה וירכיה, עוזרת לה להחליף תנוחות, נושמת איתה בכל ציר והנה דווקא הרגע הזה נחרט אצלה ולא ישכח.

אנחנו מחליפים תנוחות בכל כמה דקות, כדי לא לעייף את השרירים הכואבים. רווית נשענת על אמנון כל פעם בתנוחה אחרת - בעמידה, בכריעה, בישיבה עליו כמו כסא ולבסוף בשכיבה על הצד. צירי הלחץ חזקים וארוכים, יש דימום קטן ואני ושפטן עובדים בלעזור בתנוחות, בלהחליף סדיניות, כרית כאן, שרפרף פה, יש המון אקשן.. אני מנסה לדאוג שכולם ישתו, כולם עובדים קשה. רווית סחוטה, היא נושמת בכבדות. אני מביאה מים חמים ומניחה רטיות חמות על פתח הפרינאום שלה בין הצירים, שם ראש התינוק כבר נראה מתקדם לו לאט לאט, והיא נושמת לרווחה בכל פעם למגע הרטייה ועוצמת את עיניה. מנוחה קלה - ושוב ציר, שוב עיניה פקוחות וכולנו ביחד איתה לוחצים..

יש את הרגע הזה , שלא משנה כמה לידות ראיתי - תמיד יש את אותו הרגע שאני מסתכלת ולא מבינה איך לעזאזל הולך לצאת משם תינוק. זה הרי לא הגיוני! אבל כבמטה קסם, כמו פרח שנפתח הפתח מתרחב ומתרחב והנה שוב הפלא מתרחש מול עיני, הראש בחוץ, והגוף מחליק לו מיד אחר כך, ותמיד נשמעת ברקע אנחת הפליאה של הבעל מאחורי השאגה האחרונה של האם ושניהם ביחד מפנים מקום לשקט שאחרי ולבכי המתוק ביותר בעולם - הבכי הראשון!

תינוקת קטנטונת ומתוקה מונחת על בטן של אמא. תשושה, אור על פניה. שמיכה קטנה מיד מגיעה וארבע ידיים אוהבות מלטפות גוף סגלגל. רווית לא מאמינה. אני רואה על הפנים שלה שהיא פשוט לא מאמינה, שהגיע הרגע הזה שהיא חלמה עליו ודמיינה אותו כל כך הרבה ימים. "איזה מזל" היא ממלמלת .. מה מזל, אנחנו עונים, זה לא מזל, עבדת כל כך קשה בשביל זה! השלייה יוצאת ללא שום בעיה ושפטן בודק - יש קרע. צריך לתפור, הוא אומר. בינתיים ששפטן מכין את הכל רווית מניקה את הקטנטונת ומנסה תוך כדי למצוא תנוחה נוחה לגופה העייף.. קצת קשה לתמרן אבל ביחד מצליחים למצוא תנוחה נוחה להנקה ולתפירה גם יחד.

רווית שמחה. היא מרגישה שסגרה מעגל. היה לה קשה, ובפגישה שאחרי הלידה היא מנסה למצוא את הסיבה לקושי. היא יצאה עם הרגשה שהלידה היתה פחות מושלמת ופחות פשוטה ממה שציפתה. אולי זה היחסים שלי עם אמא... אולי זה הפחד מקיסרי נוסף... אולי הגעתי ללידה עייפה.... אחר כך היא נאנחת ואומרת לי: "אבל מה זה משנה", היא מסתכלת על התינוקת הישנה, "תראי איזו מתנה ענקית קיבלתי! " צודקת... אישה חכמה!

תגיות: לנלק | VBAC
Printer
הוספת תגובה
FB