מאמרים אחרונים

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי לידה אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איכילוב אימהות איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה אשפוז אחרי קיסרי ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר היפרדות בטנית הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה העמק הרדמה הרדמה מלאה הרדמה ספינאלית הריון הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוויית לידה חוות דעת חזרה הביתה טיפול בצלקת טיפולים טיפים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם ירידת מים כאבים לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיכונים סיכות או תפרים סיפור לידה סיפורי לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיבוד לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קלו קוט קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי שאלון חוויית לידה תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

חגיגה בפגייה

  1. דף הבית
  2. מאמרים
  3. בלוגים
  4. חגיגה בפגייה
תאומים קיסריים

שוב שלום,

אז אחרי שילדתי בניתוח קיסרי מוצלח תאומים בנים מדהימים (רועי ושחר) בשבוע 34 (מוקדם מהרגיל יחד עם זאת לתאומים נחשב מעולה) במשך כל השהייה בבית החולים לפני הלידה מדברים איתנו על הפגייה, אך אנחנו לא באמת ידועים מזה. והאמת עד שאת לא נכנסת לפגייה אינך יודעת עד כמה זה לא פשוט. ידעתי שהבנים במשקלים "טובים" (כמעט 2 קילו כל אחד) ממש כמו עופיון קטנטן, כשרואים תינוק ששוקל 3 קילו הוא נראה מוכן לכיתה א' לעומתם.

סיימנו עם הניתוח מראים לי את הבנים למס' שניות ובעלי עם הצוות רצים לפגייה. (בבית חולים רמבם בחיפה הפגייה נמצאת בבניין סמוך, כך שהדרך לשם אינה קצרה).

אני בחדר התאוששות, קצת רעידות בגוף (מחומר ההרדמה) נרדמת,פוקחת עיניים ושוב נרדמת ככה לפרקים. כל פעם שאני פותחת עיניים אני רואה דמות אחרת. אמא, אבא, משפחה וכו'.

עולים למחלקה ומתחילה עלייה לרגל של משפחה,חברים,שכנים ומארק צוקרבג.

אני בעולם משלי, שומעת קולות, עונה תשובה אפילו אם לא שאלו אותי ונהנת "מהסוטול".

בעלי חוזר מהפגייה עם מבט שמעולם לא ראיתי קודם, עיניים בוהקות, מתרגשות, מדברות- אבא!!!

עובר לו הלילה מקימים אותי מהמיטה (מלחיץ, אך אפשרי) ואני נחושה בדעתי לבקר את הבנים.

מבקשת שינוע (כמו שכתבתי יש צורך בהליכה לא קצרה לפגייה) מגיע סניטר עם כסא גלגלים ואנו נוסעים לפגוש את הבנים בפעם הראשונה, התרגשות מטורפת.

נכנסים לבניין שבמעלית כתוב, טיפול נמרץ פגייה קומה 4, פחות שמתי לב לכיתוב ההתרגשות לראותם וכאבי הבטן גורמים לך לא לשים לב לכלום.

אני נכנסת לחדר, לא גדול מלא בציפצופים (אחר כך מתרגלים ואפילו מבינים כל צפצוף) רעש וריח מוזר, מדובר בטיפול נמרץ כך שיש תינוקות לא בדיוק תינוקות, עוברים במשקלים של 700 ג' - מלחיץ ומפחיד ביותר. ואני בין כל התמונה הזו מחפשת את הבנים.

פונה אליי אחות ושואלת "שלום מי את" ? אני מאיה אוחיון ילדתי אתמול ובאתי לראות את הבנים שלי. "מזל טוב, הנה הם : אוחיון1 ו- אוחיון 2 " ככה סימנו אותם.

אני מתקרבת (לא יותר מיידי) ורואה את הבנים שלי קטנטנים מחוברים לכל מיני מכשירים, כפות רגליים סגלגלות מכוסות בצמר גפן (בגלל בדיקות הדם ) והם ישנים על הבטן ממש כמו בבטן.

"תתקרבי " אומרת לי לי האחות, אני מתקרבת ורואה שיש להם גם זונדה באף אבל הן מאוד נינוחים ורגועים. האחות אומרת לי תפתחי את החלון תלטפי אותם ואני משותקת לא יכולה לזוז,לדבר או לנשום.  מה זה??? איפה אני????  אני מבקשת כסא לשבת (בכל זאת בקושי עבור 24 שעות מהניתוח) בעלי פתאום מגיע כולו מחוייך, לובש חלוק, מחטא ידיים, פותח את החלון ומתחיל ללטף,לחתל ובעיקר לצלם. אני בתוך ההלם לא מבינה, למה הם ככה? מזה המקום הזה?? כמה זמן נצטרך להיות פה??? הלם הלם הלם.

אני מבקשת מבעלי שיחזיר אותי למחלקה אני מרגישה חלשה מאוד. ציינתי כבר שבעלי בשמיים ואני לא מבינה איך??? אני שואלת אותו אתה חושב שהם בסדר? והוא עונה "בטח מצויין". ואני עדיין לא מצליחה להבין את החיבור שלו אל הבנים. עוברות להן מס' שעות וההרומנים בשיאם ואני לא מפסיקה לבכות, כל מי שבא לבקר אומר לי, מה זה איפה הבנים רוצים  לראות אותם ואני בחצי חיוך הם בפגייה...

יום שני אני שוב מגיעה לפגייה, היום אני יותר עירנית פחות כאובה ומוכנה לסוף סוף להכיר בעבודה שאני אמא. נכנסת לפגייה שוב צפצופים וריחות... מנסה להתעלם "תופסת" אחות ומתחילה לשאול שאלות... מה איתם? מה יהיה איתם? כואב להם? כמה זמן נהייה פה? ועוד ועוד ועוד....

והאחות המדהימה עונה: "שבי אמא יקרה אסביר לך הכל אל דאגה".

מסבירה שהם מקסימים, אוכלים, ישנים ולא כאובים, עוד מס' ימים אם הכל יהיה בסדר נעבור מטיפול נמרץ פגייה ,לפגייה רגילה (רק לצורך חימום גוף והאכלה רגילה ללא זונדה).  ואני כבר אז אמא גאה מחייכת, קמת יותר נינוחה- נושמת לרווחה. הכל בסדר הם בידים טובות, בואי תלטפי אותם הם זקוקים למגע והחום שלך. ואני פותחת את החלון מכניסה יד ענקית לתוך גוף פצפון ידי מחסה כמעט את כל גופו,ורועיקי הלוחם האדיר מחזיק לי את האצבע בכל כף ידו הקטנטנה ואני נמסה!!! מאוהבת ובוכה.

כך עוברים להם הימים ואני מגיעה כבר מהבית (שוחררתי לאחר 5 ימי אשפוז) .כל יום עם אוכל שתייה ומשאבה.... שואבת חלב וכל כך גאה שהם אוכלים 10 סיסי, מהחלב שלי, שוקלים אותם פעם ביומיים והם עולים כל פעם ובעוד כמה גרמים ואני מאושרת שמחה אוטוטו הזונדה תעלם ונראה את הפנים היפות שלהם, אני מתחילה לשכוח את הציפצופים הריח גם כבר אינו מורגש, אני מהופנטת בבנים ויש לי מטרה אחת ויחידה - ללמוד להיות אמא לתאומים.

קיבלתי בית ספר לחיים, האחיות לימדו אותי: להאכיל, לקלח, למדוד חום, מה עושים בכל מצב ומצב. ממש קורס מזורז באימהות. כל הפחדים של מה אעשה בבית? איך אסתדר? מה יקרה אם יבכו יחד?? עם הכל התמודדתי עם ליווי צמוד, אדיב, מחבק ובעיקר מחשל.

אני מודה על כל יום בו הבנים שהו בפגייה (בדיעבד). החלמתי, התנסתי למדתי ובעיקר אהבתי ולא אפסיק לאהוב לעולם.

המשך יבוא....

הוספת תגובה

מרגיע בטרוף

06/08/2017 19:41
שרי
כל הכבוד שראית ככה את הטוב !!! שמחה שהסתדרת עם הכל ותודה על הכתבה! זה מאוד מעודד ומרגיע

מרגשת

23/06/2015 14:35
ניצה
פשוט מרגשת בטירוף !