המוצרים שלנו
הספר "מהבטן באהבה" מאת ד"ר קרלוס רוזנברג
הספר "מהבטן באהבה" מאת ד"ר קרלוס רוזנברג
69 ₪

מאמרים אחרונים

06/06/2018 8:50
רגשות אשמה אחרי ניתוח קיסרי? א...

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוות דעת טיפול בצלקת טיפולים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי פרטי ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיפור לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

ליווי רגשי - איך לדעת מה אני צריכה?

»
»
»
ליווי רגשי - איך לדעת מה אני צריכה?

איך ניתחתי את חוויית הניתוח הקודם שלי ודרכה ביררתי מה אני צריכה בניתוח המתקרב.

לקראת קיסרי חוזר

מהניתוח הקודם יצאתי בתחושה של טראומה. הגוף שלי אכזב אותי, ההחלמה היתה קשה. בכלל לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני זקוקה לניתוח. חשבתי שאני בריאה.

ההרדמה השפיעה עליי לא טוב וסבלתי אחרי הניתוח מבחילות קשות והקאות. הרגשתי זוועה. החוויה הכללית הייתה שהניתוח החליש אותי. גם כשכבר החלמתי וחזרתי לפעילות, נשאר לי בזיכרון פצע פתוח, כאב ופחד. ידעתי שאני חייבת למנוע מזה לקרות לי שוב.

להדחיק או להסכים להתבונן

השנים חלפו. מידי פעם נזכרתי בחוויה הלא נעימה שעברה עליי. הדחקתי את הפחדים. הדחקתי את המחשבה שאולי אצטרך להיכנס שוב לניתוח בעתיד.

ועם כל המטען הזה, מובן שכששמעתי שאני שוב צריכה לעבור ניתוח - הדמעות זלגו ממני בלי הפסק. הרגשתי שוב את אותה הרגשה: איך זה יכול להיות? הרי אני בריאה! 

רציתי להתנגד, להגיד שאני לא מוכנה לעבור את זה שוב. לשכנע שאולי לא צריך. רציתי למצוא רופא שיסכים לוותר לי על הניתוח ויאמין שזה מיותר. אבל במקום זה, רק ישבתי שם ובכיתי. לא ידעתי מה יש בכוחי לעשות. בכיתי וקיבלתי את רוע הגזירה. היום במבט לאחור, אני יודעת שטוב שלא התנגדתי. אבל אז באותם רגעים פשוט הרגשתי שאני חלשה וחסרת אונים. נותנת שיחליטו בשבילי בלי לנסות להתנגד.

אבל אז קיבלתי מתנה: זמן. שלושה שבועות להתכונן.

ובעצם קיבלתי שתי מתנות: BOT וזמן.

שתי מתנות שכשמקבלים אותן יחד, כל האפשרויות נפתחות. הכל אפשרי.

לא ממש היתה לי תכנית פעולה, אבל מכיוון שבדיוק הייתי במסגרת קורס ההכשרה כמלווה ב BOT, ניצלתי את התרגולים בקורס כדי לעשות עבודה רגשית סביב הנושא הזה שבער בי כל כך.

בהתחלה התחושה הייתה ממש אמורפית. לא ידעתי להגיד מה בדיוק מציף אותי כל כך. ידעתי שאני צריכה להגיע לכל מיני החלטות הקשורות לעבודה ואיך להתנהל בעסק שלי בזמן ההחלמה מהניתוח.

ואז הסכמתי להתבונן על הרגשות שלי. 

בהתחלה רק לתת כותרת לדבר המעיק הזה שישב לי שם בבית החזה. רק לדייק עם עצמי מה זה בדיוק. מהי התחושה? ממה היא נגרמת? האם זה פחד? ואם כן, ממה בדיוק? עצם הדיוק של כותרת נכונה ומתאימה - כבר היה בשבילי צעד משמעותי קדימה.

אחר כך, נתתי לעצמי זמן לשהות בתוך התחושה הזאת. בתהליך התבוננות פנימה שנקרא "התמקדות", המלווה שלי הנחתה אותי להקשיב לגוף שלי. בדקתי באיזה מקום בגוף נמצאת תחושת הפחד, איך הוא נראה, מה הוא עושה שם. ממש חקרתי את ההרגשה הזו של לפחד. ואז ממש בתוך דקות, התחושה הקשה בבית החזה החלה להיעלם, או נכון יותר לומר - היא הפכה למשהו אחר. טיילתי בתוך הגוף שלי, בדימיון שלי, ותיארתי במדויק איך אני מרגישה. 

למדתי להכיר את מלוא חוויית הפחד. זיהיתי שהוא ממוקם בחזה שלי, איך הוא נראה ומה הוא רוצה לעשות שם.

להכיל את הפחד

אחרי התהליך הקצר-אך-משמעותי הזה, הבנתי שאני יכולה להחזיק את הפחד בתוכי. פתאום זה נראה אפשרי. 

במקום לפעול מתוך התנגדות ולנסות להילחם בו, הבנתי שאני צריכה להכיל את הפחד וללכת יחד איתו. התבהר לי שזו הדרך שלי להתכונן לניתוח, ומרגע זה והלאה החלטתי לנצל את מתנת הזמן שקיבלתי ולהשתמש בו כדי ללמוד להכיל את הפחד יותר ויותר. אולי לנסות לחיות איתו בשלום. להיישיר אליו מבט ולברר איתו מה הוא בא ללמד אותי.

להיות בקשר

במהלך התנסויות שוב ושוב עם תהליכי BOT, גיליתי לאט לאט (במחשבה שנייה, זה היה די מהר - כל הסיפור ארך כשלושה שבועות...) עולם שלם של רגשות, תובנות, זיכרונות וצרכים שהיו קיימים בי, אבל לא ניתן היה להבחין בהם עד כה כי הפחד היה כל כך חזק, דומיננטי ובולט. הוא פשוט הסתיר את כל השאר!

בשבוע שלאחר מכן, שוב התמקדתי (כלומר, שוב עברתי סשן התמקדותי בהנחיית אחת ממשתתפות הקורס). חיפשתי בתוכי מה יעזור לי לעבור את הניתוח בשלום. ממש רציתי הנחיות ברורות: אני צריכה שם את אמא שלי? את בעלי? מה לבקש מהמנתח? האם רפלקסולוגיה תעזור? אולי השאלות נשמעות קצת "ריקניות", אבל זה מה שהייתי צריכה באותו רגע. 

גם השיחה הזו הייתה משמעותית מאוד בשבילי. במהלכה זיהיתי בתוכי כל מיני איכויות, קולות שאומרים לי כך וכך. הקשבתי להם, בדקתי מה זה עושה לי לשמוע אותם, חקרתי וגם הפעם הגעתי לתובנות מעניינות.

הצלחתי להיות בקשר עם דברים בתוכי שלפני כן היו מוסתרים בגלל הפחד. אולי זה נשמע טריוויאלי, אבל בשבילי זה פשוט עשה את כל ההבדל: במקום לחוש כל הזמן במערבולת פחדים ובכי, הצלחתי לראות מה אני צריכה! פתאום היה אפשר להיות בקשר עם הצרכים האמיתיים שלי, ולא רק עם הפחד שהתחיל פעם בעבר בגלל סיטואציה שבה אני והצוות המטפל לא התייחסו לצרכים שלי. 

התחלתי לסגור מעגל. לחבר קצוות.

במהלך אותו סשן BOT, זיהיתי בתוכי סכמה מעניינת שמתארת את ההרגשה שהייתה לי אז. הנה היא לפניכם.

 

איור מתוך פגישת BOT

 

להבין מה אני צריכה

אני לא ארחיב את ההסברים על משמעות האיור, כי זה לא הנושא החשוב בסיפור הזה. צירפתי אותו כאן רק כדי להמחיש איך דרך ליווי BOT, בעדינות וברגישות, אפשר להגיע לתובנות לגבי הצרכים שלנו.

מה שקרה אצלי זה שפתאום הבנתי שכל הדברים שאני יכולה לעשות (כמו לבחור מלווה לניתוח, לבקש תרופה כזו או אחרת, ללכת לטיפול מגע וכו') זה רק רמה אחת של צורך שלי. רמה אחת מעל היא הרמה של להיות - להיות בפחד, להיות בשליטה, להיות קרובה לעצמי... ועוד אחרים. והאפשרות הזאת הייתה פתח להמון דברים נפלאים שעוד לא ידעתי אז להגיד אותם במילים, אבל הרגשתי שהם כמו גבעה ממש גבוהה שמקרבת אותי אל השמש שנמצאת למעלה.

ומכאן הדרך להחליט החלטות מעשיות לגבי הניתוח כבר הייתה מאוד קצרה ופשוטה.

 

להפוך תובנות לכלים מעשיים

אז איך כל זה עזר לי ביום הניתוח עצמו? הכנתי תשובה, למקרה ששאלת את עצמך את השאלה הזו. יש כמה דברים:

  • דבר ראשון, מכיוון שהצלחתי לזהות מה היה הקושי בניתוח הקודם, ידעתי הפעם מה באמת חשוב לי לבקש ואיך לבקש את זה: בדקות שלפני הניתוח נעזרתי בבעלי ויחד ביקשנו מהרופא המרדים לבחור תמהיל תרופות שיהיה יותר מתאים לי ויאפשר לי להתאושש יותר בקלות. זה עבד!
  • דבר שני, ברגעים המתוחים של הכניסה לחדר ניתוח, לפני שקיבלתי את ההרדמה הכללית, פתאום ידעתי איך ליצור לעצמי תחושת ביטחון. חיפשתי את העיניים של אנשי הצוות. כשהמנתח נכנס וזיהיתי אותו, התסכלתי לו בעיניים וזה ממש המיס אותי. הרגשתי ביטחון. אחר כך, כששוב הפחד הציף אותי, ביקשתי מאחד הסניטרים להסתכל לי בעיניים. לא יודעת מאין שאבתי את החוצפה לבקש כזה דבר, אבל זה ממש הציל אותי! בעלי לא יכול היה להיות לידי, אבל לפחות יכולתי להרגיש שמישהו נמצא שם איתי, באמת איתי, ולא סתם באותו חדר.

 

הבהרה: עברתי בחיי שלושה ניתוחים קיסריים, אף אחד מהם לא היה חוויה מעצימה.

התהליך המתואר בכתבה נעשה כהכנה לניתוח בבלוטת התריס, ודווקא בניתוח כזה, שאיננו קשור ללידה - הצלחתי לקבל את החוויה המעצימה שלי.

ואם אני יכולתי, גם את יכולה.

 

יעל רותם - ליווי בגישת BOT 

מפגשי הכנה רגשית ללידה קיסרית או ויב"ק | עיבוד חוויית לידה

ניתן ליצור קשר בטלפון 052-8352515

או בטופס יצירת קשר.

Printer
אולי יעניין אותך גם:
ליווי בלידה
רשלנות רפואית בניתוח קיסרי
BOT - ליווי רגשי בהריון ולידה
הוספת תגובה
FB