הלידה של אופק בניתוח קיסרי

תעודת זהות

שם: אופק

תאריך לידה: 4.9.2014

בית חולים: רמב"ם

סימן היכר: מתנדנד להנאתו בנדנדת Easy Baby

האם: מרלין

אופק, שנולד בניתוח קיסרי, קיבל את הכינוי "ילד ברצלונה". וזה לא רק בגלל קבוצת הכדורגל, אלא גם בגלל שהוא נוצר בחופשה בברצלונה, לאחר חמישה חודשי ניסיונות להרות.

"ההריון היה קל ועבר בלי שום בעיות, אפילו ללא בחילות בשליש הראשון. האמנתי כל הזמן שהריון קל מבשר גם על לידה קלה."

בשבוע 41, מרלין נמצאה כבר במעקב הריון עודף בבית החולים. בבדיקה האחורנה הודיעו לה כי אין פתיחה ואין צירים, והנחו אותה לשוב הביתה, ולנסות להיות פעילה, לזוז ואף להתאמץ, בתקווה שזה יוביל לצירים וללידה בהקדם.

באותו לילה אכן החלו צירים. אלו היו צירים קלילים ולא משמעותיים, ומרלין לא האמינה שהם יובילו ללידה. אולם בשעה 6 בבוקר כבר הייתה לה ירידת מים, והיה ברור שצריך לנסוע לבית חולים מיד.

"בשעה שש וחצי כבר הגענו למיון יולדות. הלידה התארכה והתארכה ולאחר 12 שעות בחדר לידה, עדין העובר לא ירד בתעלת הלידה. אמרו לי לנסות ללחוץ כדי להוריד אותו בתעלה. נתנו לי גם פיטוצין לזירוז הלידה, כדי שיהיו צירים יותר אפקטיביים. כבר הייתי עייפה, הזעתי... ולמרות האפידורל היה מאוד קשה. כאן כבר תהחילו גם ירידות בדופק של העובר..."

למרות שמינון הפיטוצין כבר היה גבוה, הלידה לא התקדמה לשביעות רצון הצוות הרפואי והתינוק לא ירד בתעלת הלידה.

"אני זוכרת שנכנס לחדר רופא בכיר ואמר לי שהאפשרות היחידה בשבילי היא קיסרי, ושאני חייבת להחליט מהר כי הדופק של העובד לא סדיר. היססתי מאוד, אבל בסופו של דבר חתמתי על ההסכמה לניתוח. הייתי ממש בהלם, וגם בכיתי. כל ההריון היה לי מאוד חשוב שבעלי יהיה איתי בלידה, וגם הוא ציפה לזה מאוד. תכננו את זה, אבל פתאום מצאתי את עצמי בלידה שלא דמיינתי אפילו, ועוד בלי בעלי לצדי!"

בתוך חדר הניתוח מרלין מנסה לאסוף את עצמה ולהירגע, ומבקשת מוזיקת רקע. 

"ברקע התנגן השיר It's my life של בון ג'ובי, ואני שרתי לי. בינתיים הגיע המנתח והרגיע אותי מאוד. הצוות החל בניתוח ובמהרה אופק היה בחוץ, אבל הוא לא בכה. הצוות מנסה שוב ושוב לגרום לו לבכות. אני זוכרת שהיה שקט למרות שהייתי מאוד מטושטשת. לפתע שמעתי את הבכי שלו, הראו לי אותו לשניונת ושמעתי את האחות אומרת 'ניתן לך טשטוש'. ואז כנראה נרדמתי."

"שעת הלידה היתה 18:58 בערב. אבל זו הייתה רק תחילתה של הדרמה. אני נשארתי בחדר הניתוח עד חצות! איבדתי הרבה דם והיו קרעים ברחם. בגלל הטשטוש לא ממש קלטתי מה קורה וכמה זמן עובר, אבל מיד פעם שמעתי את הדיבורים של הצוות. זכור לי למשל ששמעתי 'מעיים בחוץ'..."

בעלה של מרלין חיכה לה בחוץ כל הזמן הזה ולא קיבל עדכון מה קורה איתה. הרופאים היו כה עסוקים בלהציל אותה ואת הרחם שלה, שלא טרחו לשלוח נציג לעדכן את הבעל מה שלום אישתו. 

"לאחר שבעלי הקים מהומה, יצא אליו אחד הרופאים ועדכן שהתגלו אצלי קרעים ברחם ושקיבלתי מנות דם. אמרו לו שעושים הכל כדי להציל את הרחם. בסופו של דבר הרחם בסדר גמור, כך שעשו כנראה עבודה טובה".

"כשהתעוררתי בהתאוששות וראיתי את השעון לא הבנתי איך ייתכן שכבר חצות, הלוא ילדתי לפני שבע בערב!"

כעת עברה מרלין מחדר ההתאוששות למחלקת היולדות של בית החולים רמב"ם. הכניסו אותה לאישפוז בתוך חדר ההנקה, שהיו בו כבר שתי יולדות קיסריות. היא חשה בכאבים ועדיין היה מחובר לה נקז לבטן. 

"כשהסבירו לי מה קרה ומה עברתי בשעות האחרונות, הייתי לגמרי בהלם. אני בכלל לא רגילה לרופאים ובתי חולים, מעולם לא אושפזתי".

בהמשך, מרלין הועברה לחדר נפרד במחלקה ונשארה בבית החולים, עדיין עם הנקז בבטן. לאחר 5 ימים הוציאו את הנקז וגם הורידו את הסיכות שסוגרות את חתך הניתוח. וגם כאן לא הכל הלך חלק: מסתבר שהפצע לא נסגר. 

"נשפך ממני דם, והטיפול היה בחיטוי בחומר שנקרא מילטון. בכל פעם שחיטאו לי את הפצע שמו לי מגבת בפה כדי שאוכל לנשוך מרוב כאב. את הסיוט הזה עברתי 3 פעמים בכל יום במשך שלושה ימים!"

"ההחלמה אחרי הניתוח לא הייתה קלה. סבלתי מאוד מכאבים, היה לי קשה להיעמד, להתקלח בעצמי, הייתי כולי נפוחה ועם בצקות ברגליים. היה לי נורא קשה, ואפילו מצאתי את עצמי עומדת במסדרון ובוכה"...

מרלין השתחררה מבית החולים רק ב 11/9, שבוע לאחר הלידה, ובשלב זה עוד היו לה סיכות לסגירת החתך. לאחר שבוע נוסף היא חזרה לבית החולים להסיר את הסיכות, אך גם אז הן לא הוסרו במלואן. 

"מבחינתי רמב"ם הוא בית חולים מצוין ללדת בו. אני מרגישה שטיפלו בי מצוין והצילו אותי ואת התינוק שלי."

מרלין מסכמת:

"כיום, ארבעה חודשים אחרי, אני כבר קצת קולטת מה עבר עליי. לא ציפיתי לדבר כזה, אך למזלי הכל בסדר. בפנים זה עדיין כואב, אני לא מאמינה שזה קרה דווקא לי. ההחלמה הפיזית והנפשית הייתה קשה. חודש שלם בכיתי במיטה בלילה כי לא עיכלתי את ההתרחשויות. בתקופה הזאת היה לי קשה להתקרב אל אופק. בעלי טיפל בו ואני הסתכלתי מהצד. אבל לאט לאט, ככל שהתקרבתי אליו יותר, ההחלמה השתפרה והתחלתי לעכל את הלידה שלו".

"אין לי כוונה ללדת רגיל בעתיד. הלידה הבאה תהיה גם היא בקיסרי. זה נראה לי הדבר הנכון בשבילי, וגם המליצו לי כך הרופאים".

המלצות של קיסרית מנוסה

• פשוט לא לתכנן כלום! להיות מוכנה להפתעות בלידה. ככה יש פחות אכזבות.
• אם יצאתן בשלום מהלידה - תעריכו את זה. תעריכו את החוויה. עדיף להסתכל על הצד הטוב.
• מוצר אחד שמאוד עזר לי הוא נדנדה לתינוק של Easy Baby. התינוק יכול לישון בה במהלך היום והוא מרגיש עטוף ומוגן.