עקבו אחרינו**היי חברות,
רציתי לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי, שהיתה בקיסרי חירום בהרדמה מלאה, אבל איכשהו עדיין זכורה לי כחוויה טובה.
הכל התחיל לפני כחודש, כשהתחילו לי צירים. בהתחלה הם היו חלשים, אבל בהדרגה הם התחזקו. הייתי קצת לחוצה, אבל גם מלאת התרגשות. אני חושבת שלא ממש האמנתי שזה באמת קורה..
ביום שבת בבוקר, הצירים כבר היו בלתי נסבלים. בעלי התקשר לבית החולים, והם אמרו לנו להגיע בהקדם האפשרי.
כשהגענו לבית החולים, האחות במיון יולדות בודקת אותי, ואומרת שהצירים שלי חזקים, אבל התקדמות הלידה איטית, בקושי פתיחה 1.. היא מציעה לי אפידורל, ואני מסכימה.
ההרדמה מתחילה להשפיע, והצירים מתחילים להירגע, בדיעבד אולי נתנו לי אפידורל מוקדם מידי??
אני מרגישה הקלה בכאבים, אבל גם מבואסת קצת. רציתי ללדת באופן טבעי, וככל שהזמן עובד נראה שהצירים נעלמים והדופק העוברי לא נראה טוב.
בשלב הזה, המיילדת אומרת שהתינוק שלי נמצא במצב לא טוב. הוא לא מקבל מספיק חמצן, והיא חוששת שהוא עלול להיפגע אם הלידה תימשך עוד הרבה זמן.. היא אומרת לי שההמלצה היא לעשות ניתוח קיסרי חירום.
אני בשוק. אני לא מאמינה שזה קורה לי. איזה פחד!! אבל יחד עם זה גם תחושה של נחמה כי אני יודעת שהניתוח הוא הדבר הטוב ביותר עבור התינוק שלי ושעושים את כל מה שצריך כדי שהוא יוולד בריא ושלם.
מסיבות שונות אני לא יכולה לקבל אפידורל בגב, אז עושים לי הרשמה מלאה. אני נרדמת די מהר ומשום מה לא מרגישה לחוצה.. הרגשתי שהצוות שומרים עליי.
כשאני מתעוררת, אני בחדר התאוששות. אני קצת מבולבלת, אבל אני שמחה לשמוע שהכל בסדר עם התינוק שלי. הוא בריא ויפה, והוא כבר מאושפז בתינוקייה ובעלי איתו כמו שסיכמנו מראש.
כשאמרו לו שהתעוררתי, הוא מגיע אליי ונכנס לחדר, מראה לי את התינוק שלנו. הוא קטן ומושלם, ועבר את הלידה בשלום למזלנו. אני מרגישה אושר ענק.
אני אמא.
אני נשארת בחדר ההתאוששות כמה שעות, ואז מעבירים אותי למחלקת יולדות. האמת שהכי קשה זה לקום וללכת ויש לא מעט כאבים אחרי קיסרי, אבל אני מאושרת להיות עם התינוק שלי, חיכיתי לזה הרבה זמן.
אז כן, הלידה שלי לא הייתה בדיוק כפי שקיוויתי. אבל בסופו של דבר, הכל הסתדר ואנחנו לא בטראומה או משהו כזה כמו שלפעמים אני קוראת פה..
התינוק שלי בריא, ואני אמא. בסופו של דבר זו המטרה העיקרית.
אם גם אתן עומדות ללדת בקרוב, אני רוצה להגיד לכן דבר אחד: אל תתביישו לבקש עזרה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי העזרה של בעלי, גם פיזית אבל בעיקר התמיכה הנפשית.
ושתהיה לכן לידה קלה וחלקה! גם אם זה בקיסרי..
