חוויית הכישלון אחרי לידה בניתוח קיסרי

איזה כיף! את בהריון! איזו התרגשות.... עוד לא עשית בדיקת דופק, אבל את כבר מדמיינת ומתכננת איך ייראה ההריון, איך תאכלי נכון ואיך תקפידי על הליכות בערב, חושבת על שמות לתינוק ובכלל אולי יפתיעו אותך ויגיעו תאומים, וככל שהזמן מתקדם ואת גדלה וצומחת, את מתחילה לדמיין איך תיראה חוויית הלידה שלך, את שוקלת אם ללדת עם אפידורל, או בלי אפידורל, אולי בכלל לידה טבעית?

ואז את נרשמת לקורס הכנה ללידה, מתאמנת על נשימות, תזמון צירים ועוד דברים שהולכים לקרות בלידה ואמרו לך שכדאי להתכונן אליהם.

את מרגישה שקראת הכל, שמעת על הכל, את יודעת מה את רוצה ורק רוצה להיות אחרי זה.

בשלב הזה, קחי בחשבון שני תרחישים לא צפויים שעלולים לקרות:

1.     עקב מצב בריאותי/מנח עובר/גודל עובר – יציעו לך לעבור ניתוח קיסרי אלקטיבי.

2.     הלידה תתחיל – בירידת מים/ צירים, תגיעי לבית החולים, תנסי להתחיל ללדת, ומסיבות של אי התקדמות הלידה, ירידות דופק של העובר או מצב מיילדותי אחר, תישלחי לניתוח קיסרי חירום, רק בשביל שהתינוק יצא בריא ושלם.

אחד ההבדלים בין ניתוח קיסרי אלקטיבי וניתוח קיסרי חירום, הוא שלקראת ניתוח אלקטיבי אנו יכולות להכין את עצמנו, לא רק פיזית אלא גם נפשית.

אחת התופעות הנפשיות שמתלוות לניתוח הקיסרי (לא אצל כולן, אבל אצל חלק נכבד מהנשים) היא תופעת האכזבה העוטפת את מי שילדה בניתוח, ולא בלידה רגילה.

ננסה להבין מהי האכזבה הזאת ומהיכן היא מגיעה.

על אף שהפטריארכיה כמעט נעלמת מהעולם, ישנה עדיין חלוקה בין גברים לנשים, שלפיה אחד התפקידים של הנשים הוא ללדת ילדים.

משורש ההיסטוריה נשים יולדות ילדים. בתקופות רחוקות מאוד, לא היו ניתוחים קיסריים ונשים היו פשוט יולדות (אין כל כך התייחסות למה שהיה קורה במצבים לא שגרתיים, כי הפוקוס הוא על הלידה).

זאת אומרת, שעל האישה, בנוסף למגוון התפקידים שהיא מבצעת כאישה, נוסף תפקיד נוסף והוא – ללדת.

לצערנו, התפיסה הרווחת כיום היא שקיסרי הוא לא לידה ולכן אישה שעברה ניתוח קיסרי כביכול לא מילאה את תפקידה, או לא הצליחה לבצע את מה שהטבע תכנן עבורה.

וזאת לצערנו, אחת הסיבות לאכזבה ולבושה הגדולה שמרגישות חלק מהנשים שעוברות ניתוח קיסרי.

לא מעט נשים מגיעות אל הלידה עם ציפיות רבות לגבי איך הלידה תיראה, איך הן יתמודדו עם הצירים, יהיה להן כואב אבל הן יתגברו, בן הזוג והדולה יתמכו בהן מהצד ולבסוף לאחר הקושי, הכאבים והמאמץ - הן יצליחו! יקבלו את התינוק לזרועותיהן וירגישו מאושרות, מסופקות, גאות בעצמן.

אפשר לומר שיש לנו ממש תמונה בראש לגבי איך נלד ואיך נרגיש בעקבות זאת, וכאשר משהו בתוכניות משתבש, אנו עשויות להרגיש שנכשלנו, ויעלו בנו שאלות כמו ״מה עשיתי לא בסדר?״ ״מדוע הגוף שלי לא בצליח ללדת?״ או "איך לא הצלחתי ללדת בלידה רגילה?".

הרבה נשים מספרות על ההתעסקות בשאלה "מה אם..."

מה אם הייתי לוחצת חזק יותר ? מה אם הייתי מגיעה מוקדם/מאוחר יותר לבית החולים? מה אם הייתי נוסעת לבית חולים אחר? מה אם הייתי מסרבת לניתוח ומנסה עוד קצת לקדם את הלידה?

אם מדובר בניתוח מתוכנן, יש זמן לעבד את הנושא, בין אם לבד ובין אם לעבד אותו עם מומחית בתחום.

כששאלתי את בעלי למה ללידה של הבכור הוא נכנס איתי לחדר, תמך בי והיה איתי לאורך כל הלידה ולקיסריים (3 במספר) הוא לא נכנס ומעדיף שאמא שלי תיכנס, הוא השיב לי שניתוח קיסרי הוא לא לידה, ולדעתו אין צורך שהוא ייכנס איתי, כי ממילא אני נכנסת, מנותחת ויוצאת. אין את האפקט של הלידה – הצירים, הלחיצות וההתמודדות עד ליציאת התינוק.

אך ניתוח קיסרי הוא לידה לכל דבר. נכון שהתינוק יוצא ממקום אחר, ונכון שאין את הצירים והלחיצות, ונכון שהתחושות הן שונות... אבל מדובר בלידה – כי התינוק יוצא מבטן אימו (וזאת, ההגדרה המילונית למילה לידה).

לכן, בין אם אתן מיועדות לניתוח ובין אם ברגע האחרון נשלחתן לקיסרי חירום, אפשר להסתכל על זה כעל לידה - יכול להיות איתכן מלווה, אפשר להתכונן לקראת הלידה - כן, גם בקיסרי! אפשר לתכנן איך לקבל את התינוק לעולם ולבחור בית חולים שתומך בחוויית היולדת (חפשו ניתוח קיסרי ידידותי).

אם ילדת בניתוח קיסרי ואת מרגישה שעברת חוויה קשה - אפשר לעבור תהליך עיבוד חוויית לידה בגישת B.O.T או אצל אשת מקצוע מתחום אחר. רגשות האכזבה ורגשות אחרים כמו כעס, בדידות, תחושת אבל על הלידה ועוד - הם נורמליים, אבל אין סיבה להתמודד איתם לבד.