מאמרים אחרונים

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי לידה אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איכילוב אימהות איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה אשפוז אחרי קיסרי ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר היפרדות בטנית הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה העמק הרדמה הרדמה מלאה הרדמה ספינאלית הריון הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוויית לידה חוות דעת חזרה הביתה טיפול בצלקת טיפולים טיפים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם ירידת מים כאבים לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיכונים סיכות או תפרים סיפור לידה סיפורי לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיבוד לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קלו קוט קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי שאלון חוויית לידה תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

הניתוח הקיסרי שלי איירה

  1. דף הבית
  2. מאמרים
  3. סיפורי לידה קיסריים
  4. הניתוח הקיסרי שלי איירה

ויב״ק אמנם לא היה כאן, אבל לפעמים גם קיסרי מרגיש הכי טבעי בעולם!

דור שנולדה בניתוח קיסרי

במהלך ההריון סבלתי מהידרונפרוזיס, הרחבה של הכליה, שגרמה לי לכאבי תופת. הייתה גם היפרדות שלייה קלה בשבוע 27 אבל זה כבר לסיפור אחר..
משבוע 33 יצאתי לחופשת מחלה שכללה פניות למיון ואשפוז לאיזון כאב.
במקביל משבוע 34 במהלך הערכת משקל, התחיל חשד להאטה בגדילה תוך רחמית והתבקשתי לבצע מעקב משקל בכל שבועיים.
הייתי מיועדת לזירוז בשבוע 38 עקב הבעיה הכלייתית, ושלושה ימים לפני, כאשר הלכתי לקבל את ההפניה לזירוז מרופא הנשים, אושר כי ישנה האטה בגדילה תוך רחמית ונשלחתי לזירוז מיד.


הגעתי לבית החולים הדסה הר הצופים, בו במקרה אני עובדת כאחות.
נכנסתי לחדר לידה ובשעה 18:00 התחלנו זירוז עם טבליית פרופס, נאלצתי לעבור ניטור של כשעה כאשר בדקות האחרונות נצפתה האטה ולכן הייתי צריכה לעבור ניטור של שעה נוספת, ניטור שעבר ללא האטות.
בחצות, כשש שעות לאחר הכנסת הטבליה, נבדקתי ע״י המיילדת ולא נראתה התקדמות משמעותית, הפתיחה הייתה כ-1-1.5 ס״מ בלבד והיא הציעה לבצע סטריפינג, הסכמתי.
מיד לאחר הסטריפינג החלו צירים צפופים, כמדי 3 דקות. 
כעבור שעה הגיע מרדים לביצוע האפידורל.
הכנסת האפידורל הייתה עבורי קשה מאוד, כאב לי מאוד להתכופף ולא לזוז, הרגשתי את הקטנה פשוט לוחצת לי על הריאות, הבעיה הכלייתית הקשתה גם היא כך שנדרשו לרופא המרדים שלוש פעמים להכניס את האפידורל כיוון שהתקשיתי לא לזוז. מיד לאחר הכנסת האפידורל התחלתי להקיא ולהרגיש שאני מתעלפת, לחץ הדם שלי ירד וקיבלתי נוזלים, עד כה- תופעה מוכרת של האפידורל, אך בתוך שניות אחדות החלה האטה עמוקה מאוד בדופק של הקטנה. 

בתוך שניה כל הרופאים התורנים והאחיות שבחדר הלידה הגיעו. אחות אחת נותנת חמצן, רופאה אחת משפריצה ניטרוגליצרין מתחת ללשון, רופאה אחרת בודקת פתיחה, ולאט לאט הדופק מתייצב. בשלב הזה המיילדת המדהימה שלי רומזת לבעלי להוריד את התכשיטים והרופא מודיע שייתכן שאצטרך ניתוח קיסרי, אך רק אם לא תהיה ברירה, אני בהחלטיות מודיעה ״תעשו כל מה שצריך״. 

האפידורל מתחיל להשפיע בשעה טובה ואני אפילו תופסת תנומה קצרה, לאחר שעה וחצי מרגישה שוב את הצירים וקוראת לאחות המיילדת המתלמדת ושואלת אם אני יכולה להוסיף מנת אפידורל, מקבלת את הסכמתה ולוחצת על לחצן האפידורל. בתוך שניות האטה נוספת ועמוקה אף יותר, האחות המתלמדת קוראת למיילדת האחראית וזו קוראת ״קוד כחול״, בתוך שניות, שוב, כל הרופאים והמיילדות בחדר, שוב חמצן, שב ניטרוגליצרין, שוב בדיקה של פתיחה (בשלב הזה הרופאה כבר אפילו לא ביקשה את רשותי לבדיקה) ושוב רואים שאין התקדמות. 


אבל הפעם, הדופק לא מתאושש. הלחץ בחדר מתחיל להתגבר, הרופאה מתחילה להכות את הבטן בכדי לגרום לעוברית לזוז ולהעלות את הדופק, ובתוך שניה מתחילים להסביר לי שהולכים לקיסרי, ואני דבקה באותו המשפט ״תעשו מה שצריך״. מגיעה אלונקה ועוזרים לי לעבור אליה, מתחילים לרוץ במסדרון אל חדר הניתוח, כן, ממש כמו בסרט. תוך כדי הריצה הרופאים מתלבשים והמיילדת שמה לי כובע ונותנת לי לשתות סודיום ביקרבונט, בעלי מבקש להתלוות אליי ולהיפרד ממני, מסבירים לו שאין זמן, הקטנה בסכנה, נותנים נשיקה חצי באוויר וממשיכים. מגיעים אל חדר הניתוח הקר, הדופק - עדיין נמוך.
הרופא המנתח התורן מסביר שאין אפילו חמש דקות לביצוע הרדמה ספינאלית וניאלץ לנתח בהרדמה כללית. אני נותנת את הסכמתי.


כולי רועדת מעודף אדרנלין, וגם השיניים נוקשות, הרופא המרדים נותן לי לחתום על הסכמה להרדמה ואני מתקשה לחתום מעודף רעידות. קושרים את ידיי ושמים עליי מסיכה. בשלב הזה אני מרגישה את חומר החיטוי הקר על הבטן התחתונה והרופא המנתח כבר מסביר למתמחה איפה חותכים. המיילדת המתלמדת המהממת מחבקת אותי, מרגיעה אותי, ואני רק לוחשת לה באוזן שוב ושוב שתוודא שלא חותכים לפני שאני נרדמת...


אני מתעוררת, מרגישה שהבטן ריקה, נמוכה, כואבת, שונה. מבינה שהרגע עברתי ניתוח קיסרי, ואני לא יודעת אם הקטנה שלי בחיים. אני שואלת ישר את המיילדת ״היא בחיים? רק תגידי לי שהיא בחיים״, היא מחייכת אליי ואומרת לי ״נולדה לך תינוקת פיצית ויפהפייה, היא התקשתה לנשום בהתחלה אבל עכשיו היא בסדר, זכית ב-2.260 ק״ג של אושר״ ואז אני מבינה, אני אמא, ואני סוף סוף פורצת בבכי.
מכאן הכל קורה מהר, התאוששות, משככי כאבים, הוצאת הקטטר האפידורלי ומעבר למחלקת יולדות.


בתור אחות ידעתי לעודד אנשים לאחר ניתוח לקום ולהתהלך כמה שיותר מהר וכך פעלתי. כבר אחרי כמה שעות, מיד לאחר הוצאת הקטטר, עשיתי מסלול לתינוקייה הלוך וחזור. כאב- אז ביקשתי אקמול, איבופן, לא ויתרתי והמשכתי ללכת, כשהתעייפתי- נחתי. לאט לאט מצאתי לי את התנוחות שפחותכאבו, כיסאות גבוהים הפכו לידידיי הטובים ביותר. התחיל שיעול שהקשה עליי, שמתי כרית ולחצתי לבטן בעת השיעול- עזר כמו קסם. 


ההתאוששות הייתה אמנם לא קלה כמו לידה רגילה, כך אומרים, אבל כבר לאחר יומיים הרגשתי שיפור ניכר, למדתי איך לשבת, איך לשכב, קיבלתי עזרה בכל מה שהיה צריך והיום- אני בכלל לא זוכרת שום כאב, רק מסתכלת על הקטנה המהממת שלי ומחייכת  ילדתי בקיסרי, חירום, בהרדמה מלאה, וזה מרגיש לי הכי טבעי בעולם.

הוספת תגובה