מאמרים אחרונים

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי לידה אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איכילוב אימהות איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה אשפוז אחרי קיסרי ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר היפרדות בטנית הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה העמק הרדמה הרדמה מלאה הרדמה ספינאלית הריון הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוויית לידה חוות דעת חזרה הביתה טיפול בצלקת טיפולים טיפים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם ירידת מים כאבים לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיכונים סיכות או תפרים סיפור לידה סיפורי לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיבוד לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קלו קוט קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי שאלון חוויית לידה תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

הלידה הקיסרית של מעיין - תינוק מצג עכוז

  1. דף הבית
  2. מאמרים
  3. סיפורי לידה קיסריים
  4. הלידה הקיסרית של מעיין - תינוק מצג עכוז

ציפיתי לחוויה מתקנת ובסוף זה מה שקרה.

הלידה הקיסרית של מעיין

שבועיים וקצת אחריי ואני מרגישה מספיק מחוזקת להוציא את מה שעל הלב, למי מכן שתזדהה, למי מכן שתלמד, למי מכן שסתם תדפדף הלאה.


קצת עליי...
בת 31.לפני 6.5 שנים ילדתי בקיסרי חירום את בני הבכור בשבוע 34 הלידה היתה חוויה לא קלה אך פחות קשה מהפגייה ותחושת האכזבה שהדברים הלכו אחרת מהמתוכנן ונגמרו בגלל רעלת שלי ומצוקה שלו.
לפני 3.5 שנים זכיתי לויבק לא קל אבל היי... הריון בסיכון עם לחצי דם אבל הסתיים במועד ובלידה רגילה.

 

הריון מספר 3, מההתחלה היה קשה יותר משבוע 17 שמירה בגלל לחצי דם, הריון ארוך וקשה עם חלום שהלידה תהיה רגילה ותהיה חוויה מתקנת להריון הקשה.
הגענו לשבוע 34...הילד במצב עכוז, איימת חיי - מתחילים לדבר על קיסרי ואני נאחזת בניסים של אחרות שהתהפכו בשלב מאוחר, עושה דיקור ועיסוי, הולכת על 4 ישנה עם פנס בין הרגליים שום דבר לא עוזר...קובעים תור להיפוך...לא ניתן להפוך, הילד תקוע בתנוחה עם חבל תבור מלופף בצוואר.

 

הולכים לקייסרי...השמיים נפלו עליי בשבוע 36 וחצי קובעים לשבועיים אחרי, המנתח שלי יהיה אותו אחד שהציל את היחד בהריון הראשון וניתח בזמן. מרגיש לי סגירת מעגל ושיהיה בסדר.

שבועיים של הכנה קוראת בשקיקה מה שאתן כותבות מתנחמת שאני מכירה את ההחלמה, יהיה קל יותר, מנקה לפסח אחרי שהמנקה הבריזה לי, עושה קניות שהמקרר יהיה מלא וכותבת פיתקיות בארונות של הילדים שמי שישמור ידע מה להלביש.

 

בהכנה כבר היו לי צירים ולקחתי את התיק איתי למרות שבעלי צחק עליי, אישה יודעת מה הגוף משדר לה.
אחרי שהגעתי והצירים התגברו נפלה ההחלטה להיכנס באותו יום.
נכנסתי כמו גיבורה, המים ירדו איך שעליתי על שולחן הניתוחים.

נרגשת והפחד כמעט נעלם...תכף זה נגמר השלמתי עם המצב, תכף אפגוש את הבייבי שלי.

 

מכינים אותי לזריקה וזה הרגע שבו הכל התהפך, ככה זה התחיל....
הזריקה היתה נוראיתתתתת. הרגל כאבה לי וקפצה מעצמה כמו מכות חשמל צרחתי את נשמתי ובכיתי לקח 2 דקות כמו נצח עד שהוא מצא את המיקום ונרדם, זרם חם שטף אותי, קצת חולשה, קצת בחילה - הילד בחוץ. התרגשות גדולה, לא נעים לשכב שם כשמחטטים בך אבל נסבל...

 

התאוששות עם מורפיום שגרם לי להרגיש רע, אבל כשעליתי למחלקה ביקשתי מייד כשיתאפשר לקום מתוך ידיעה שכלל שאלך מוקדם יותר ארגיש טוב יותר.
חדורת מטרה להחלים שהרי אני כבר מכירה את ההרגשה.

בוקר יום שני 6 בבוקר מקימים אותי ...מאבדת הכרה על הכסא.
שוב נוזלים מחזירים למיטה ואני מרגישה חלשה מידי משהו לא מוכר.
לקראת שעות הבוקר המאוחרות לחץ דם יורד ל60/30 והחולשה מתגברת רעידות בגוף הכרה מעורפלת וריצה בהולה לאוטרסאונד מאמתת יש דימום גדול בחלל הבטן.

מנת דם...דקירות סביב השעון ההמוגלובין עולה מ6 ל7 ואז צונח שוב, הדימום פעיל.
מרגישה רע, חלשה, לא יכולה לקבל אורחים, לא יכולה לאחוז בתינוק שלי שרק יצא, הילדים בבית לא יודעים שילדתי כדי שלא ירצו לבקר.

 

יום שלישי אחרי הבדיקות שוב מנת דם, ההמוגלובין עלה ולא ירד אבל עוד נמוך לחץ הדם מתייצב, הגוף כנראה התגבר על הדימום, עוד מנת דם אחת ויחליטו מה עושים, כאבים בבטן נוראיים מסבירים שזה מהדימום כבר יום 3 לניתוח ואני שבר כלי מחוברת לערדליים להזרמת הדם, המצב הנפשי מתחיל להשפיע,כואב לבכות אבל הבכי לא עוצר.

אחרי מנה נוספת דקירות אין סוף(לא מצאו ורידים כבר) ההמוגלובין מגיע ל8 אני מתחילה להתאושש, מצליחה לקום לתינוקייה לקבל את הילדים ביום הרביעי שיראו את אח שלהם.
לאט לאט עם הרבה קושי וכאב משתחררים אחרי 7 ימים.

 

הבטן כחולה, שחורה כי הדם הפנימי מתחיל להיספג, בשיחרור הסבירו לי שזה ייקח כחודש עד שייספג ויפסיק לכאוב.
הדכדוך גובר, הבכי הבלתי פוסק, מידי פעם נכנסת לכאן רואה שיש עוד כמוני, מרגישה טוב ואז שוב חוזרת ללבד.
לא עונה לטלפונים, מתפרצת בבכי קורע לב, בעלי אבוד רואה אותי מתפרקת.

 

ועוברים הימים והדמעות חונקות אותי, אני בוכה מכל דבר מתרגזת על כל פיפס חיה על משככים והגוף לא מחלים!!!! איפה מה שציפיתי והכרתי ואיפה מה שקורה באמת.

והנה שבועיים וקצת אחרי, הבטן כואבת כולה עוד כחולה סימנים של הדימום שהיה אחרי, עוד כואב ומציק הניתוח אבל כבר נסבל, הגוף התרגל לישון בהפסקות, בעלי לא מניח לי וממשיך לעטוף והנפש עוברת את ה"בייבי בלוז" מתייצבת כבר לא בוכה כל יום, רק כשקשה לי.

עדיין לא הצלחתי לחזור לעצמי עדיין הגוף לא שם, מטריף אותי אבל זה מה שיש, נתמודד.

 

הסתבר שבגלל שלא הקפדתי על הברזל כבר התחלתי את הניתוח עם המוגלובין נמוך. מקווה שמי שקוראת תדע שזה טעות!!! תקפידי זה ממש חשוב!! גם אחרי הלידה.

למדתי שבחיים לא הכל מתוכנן, אבל לאורך התקופה ליווה אותי משפט שהציל לי את הנפש, אני יודעת איך מרגיש דיכאון הייתי שם בלידה הראשונה, ידעתי שאסור לי ליפול שוב ונאחזתי במשפט שאמרה לי הרופאה שלי שהתפרצתי בבכי שהבנתי שאין מנוס מקיסרי, היא אמרה לי "לידה זה תמיד דבר משמח ושמח לא משנה אם היא רגילה או קיסרית".

זה והתמיכה מסביבי החזיקו אותי לא ליפול, הבעל התומך שלי שראה איך מאישה שמחה הפכתי לסמרטוט שלא מדבר, לא אוכל ורק בוכה ועשה הכללל כדי שאצא מזה ואני עצמי, שידעתי שחייב להתמודד, גם עכשיו בלילות שכואב וקשה מבט לעריסה ואני יודעת שאני חזקה, שזה בסדר לבכות, להתאושש לאט ממה שמצופה ואז לשטוף פנים ולהתמודד.

 

לכל הקייסריות לעתיד מקווה שתהיה לכן חוויה טובה, וגם אם היא תהיה פחות ממה שחשבתן, תנו לעצמכן להתאבל זה בסדר.
לא כולן אותו דבר, לא כולן מחלימות אותו דבר ולא כל קיסרי שעשית בעבר הוא כמו זה שתעשי בעתיד.

תודה למי שקראה ירדה לי אבן מהלב והלוואי שמישהי אחת תיקח מזה משהו אחד זה כבר היה שווה.
תודה על קבוצה מהממת ומחזקת...
תמונה מהחוויה שלי אולי עוד כמה חודשים אתרגש ממנה ולא אכנס לבהלה....הזמן יעשה את שלו!

מעיין

 

הוספת תגובה