תעודת זהות
שם התינוק: הראל
תאריך לידה 25.12.2014
אופן הלידה: קיסרי חירום
המנתח: ד"ר קסטל
בית החולים: שיבא תל השומר
פרטים מזהים: יונק מצטיין
אמא: ג'דאית עם קבלות
זהו ההריון הראשון של ע'. בשבוע 18 ההריון שהיה רגיל עד לאותו רגע, משתנה לחלוטין בגלל כאבי גב חזקים. מאותו רגע והלאה, ע' נמצאת בשמירת הריון עקב פריצת דיסק. כל החלומות והתקוות על לידה טבעית מתחילים להתערער. הרופאים מטילים ספק באפשרות שתוכל ללדת ואגינלית, ורופאת הנשים הפרטית שלה, שאצלה היא עושה מעקב הריון, כבר מתחילה לדבר על לידה בניתוח קיסרי. ע' לא מתעצלת ופונה לרופא מומחה לעמוד שדרה ומקבלת ממנו אישור ללדת וגינאלית.
את זמן המנוחה במיטה לאורך שמירת ההריון היא מנצלת לקריאה, קריאה ועוד קריאה - בנושא של לידה טבעית. ע' מתכוננת ללידה, מתכננת איך תתמודד עם הצירים וגם יוצרת קשר עם דולה, שתלווה אותה בלידה, ליתר ביטחון.
בשבועיים האחרונים להריון ע' כבר חשה היטב בצירים מיד פעם, אך אלו אינם צירים של לידה ממש. היא ממתינה בציפיה דרוגה כבר משבוע 18, והימים חולפים להם. משבוע 40 היא מוזמנת למעקב הריון עודף בבית החולים שיבא. באחד הביקורים השגרתיים, ע' כבר בשבוע 41 +2, במהלך ניטור העובר במוניטור היא מחליקה ונופלת מהכיסא. אמנם מרגישה טוב ולא חשה כאב מיוחד, אבל המיילדת נבהלת ומתחילות הבדיקות. הרופאים מחליטים ליילד אותה מייד, וזה אומר זירוז, כי הרי היא ללא צירים וללא פתיחה כלשהי.
בשעה 17:00 מכניסים לה בלון להשראת לידה. שעתיים לאחר מכן הבלון נפלט החוצה והיא נמצאת בפתיחה של 2 ס"מ. יופי! נכנסים לחדר לידה, שם היא מקבלת פיטוצין כדי לייצר צירים משמעותיים שיקדמו את הפתיחה ואת הלידה. הפיטוצין משפיע די מהר והצירים לא מאחרים לבוא. נצפים צירים בעוצמה של 120 על המוניטור.
"הצירים של הפיטוצין זוועתיים. עברתי 18-20 שעות של צירים חזקים, אני סובלת מכאבים, אבל כל הזמן אומרים לי 'את לא בלידה, את לא בלידה'... בחדרים הסמוכים כל היולדות כבר הצליחו ללדת ושומעים בכי של תינוקות, ורק אני עוד נשארת, מתחלפות משמרות של מיילדות ואני עוד כאן, וכלום לא מתקדם".
"מידי פעם הציעו לי לקחת אפידורל כי הייתי כבר מותשת וכאב לי מאוד, אבל אני התנגדתי כי רציתי ללדת טבעי. תכננתי את זה כל ההריון. ביום שלפני הלידה בשעות הערב, ויתרתי והשתכנעתי לקבל אפידורל. ואז סוף סוף יכולתי לנוח. ישנתי אולי 3-4 שעות באותו לילה. בבוקר למחרת הגיעה מנהלת חדרי הלידה של בית החולים, שהייתה גם הרופאה הפרטית שלי, בחנה את המצב ואמרה שישנן האטות בדופק העוברי, ושצריך ליילד אותי בניתוח. נראה לי שהיא רצתה מההתחלה לנתח אותי, אבל כעת הייתה לכך גם הצדקה".
ע' הצליחה לעשות סוויץ' בראש מהחלום ללידה טבעית ולהתחיל לקלוט שהיא עומדת להיכנס לחדר ניתוח וללדת שם את בנה הראשון.
"אמרתי לרופאה שאין בעיה, אני מוכנה להיכנס לקיסרי, אבל יש לי שני תנאים: אחד, להיות בהכרה בזמן הלידה, והשני, שבעלי יהיה איתי בחדר הניתוח."
והיא לא התכוונה לוותר על התנאים האלה. אמנם אמרו לה שלא ניתן להכניס את הבעל, כיוון שהוא לא עבר הדרכה (הליך שבו מכינים את המלווים לכניסה לחדר ניתוח. עושים זאת בדרך כלל בנחת, לקראת ניתוח קיסרי אלקטיבי) - אבל זה לא הזיז אותה מדרישתה: היא לא מוכנה שיחתכו אותה לפני שבעלה יהיה לצידה!
וכך באמת היה. לאחר זריקת האילחוש, הכניסו את בעלה והוא עמד לידה במהלך הלידה.
בזמן הניתוח עצמו היא הרגישה פתאום את העייפות של כל השעות ללא שינה, של הצירים הכואבים והמאמצים הנואשים ללדת רגיל.
"הניתוח היה מאוד מהיר. ממש מהר הילד היה בחוץ. הרגשתי שאני רוצה לפכות מהתרגשות, אבל הבכי לא יצא לי כי הייתי חנוקה מהתרופות והחומרים שנתנו לי בניתוח. וזהו. הראל נולד. בעלי הביא לי אותו לנשיקה. נפגשתי איתו מאוחר יותר לאחר כמה שעות, כשכבר הייתי במחלקת יולדות, והנקתי אותו מייד. עד אז ראיתי אותו בתמונות שצילמו עבורי".
היומיים הראשונים היו ממש מעורפלים, ע' לא זוכרת כמעט כלום ממה שקרה שם, אבל מה שהיא כן זוכרת זה שההנקה זרמה לה ממש בקלות ובטבעיות. 6 שעות אחרי הניתוח, כשהביאו לה את הראל, היא מייד הצמידה אותו לשד והוא החל לינוק.
"ההנקה הייתה חשובה לי מאוד. יש לי אמנם אכזבה שלא הצלחתי ללדת טבעי, אבל אני משלימה עם זה שהלידות שלי יהיו בקיסרי. התוצאה כל כך שווה את זה! אני חושבת שבפעם הבאה אולי אנסה ללדת רגיל, אבל לא אתעקש כל כך כמו הפעם. עשיתי לעצמי חיים ממש קשים, ובסופו של דבר צריך לשים גבול".
המלצות של קיסרית מנוסה
- מי שמיועדת לקיסרי - לא צריכה דולה! מבחינתי הדולה הייתה מיותרת, וחבל.
- לקרוא וללמוד לקראת הלידה, וגם אחריה.
- לתת לבן הזוג לקרוא על ההחלמה מהניתוח, כדי שילמד, יבין ויוכל לעזור לך יותר!
- לקחת כמה עזרה שרק אפשר: בישולים, ניקיון. לחלק משימות בין הקרובים.
- ממליצה על סדנת הכנה להנקה. אני עצמי לא עברתי, אבל זה היה יכול להועיל מאוד.
- ממליצה למניקות לרכוש כותונת פשוטה עם כפתורים למעלה באזור החזה, שיהיה קל לפתוח ולהניק. אין צורך להשקיע כסף רב בביגוד הנקה יקר!
- כדאי לקחת לבי"ח מעט איפור בסיסי, כדי לשפר את ההרגשה האישית, במיוחד כשבאים אורחים.
- עריסה על גלגלים הצילה אותי!. מזל שלא הזמנתי "מיטונת", כי אחרי קיסרי היא הייתה ממש מפריעה לי לעלות למיטה.
- ממליצה לקנות תחתונים נעימים במידה גדולה, שלא ילחצו על הבטן ויכאיבו.
- השתמשתי ברפידות לפטמות מסוג "נרסיקר" שמאוד עזרו. אמנם לא היו לי סדקים, אבל כן היה כאב בהתחלה וזה מאוד עזר.