עקבו אחרינו
לידה קיסרית משאירה אותנו עם אורחת חדשה בגוף, צלקת. בהתחלה האיזור רגיש וכואב, סביר להניח שאנחנו נזהרות מלגעת וחוששות לעשות כל תנועה לא נכונה, להתשעל, להתעטש או אפילו, לצחוק. בהדרגה אנחנו לומדות איך אפשר להתנהל עם הכאב הזה, איך אפשר לזוז, לקום ולטפל בתינוק.ת ביחד איתו, לפעמים תוך ניסיון התעלמות ממנו.
פעם נתנו לי 'טיפ' והוא לספור את הימים אחרי לידה בניתוח קיסרי, יש שיוסיפו: "כל יום שעובר, אינו חוזר". סיגנון חשיבה זה עוזר להצליח להתרכז בכאן ועכשיו, ביום הנוכחי, מבלי לחשוב יותר מדי הלאה, ובאמת, עם כל יום, הכאב פוחת והמצב הגופני משתפר משמעותית. הצלקת עוברת תהליך החלמה, הופכת לרגישה וכואבת פחות, הצבע שלה לפעמים מתחלף, היא מגלידה. אצל כל אחת התהליך יכול להיות אחר, בקצב שונה והצלקת יכולה להיראות אחרת. עם זאת, כולנו נשארות עם איזשהו 'חלק' חדש בגוף שלנו שאנחנו צריכות עוד להבין איך לחיות איתו, ואולי גם, להתיידד עמו.
לעתים, גם אחרי שתהליך ההחלמה הפיזיולוגי מתרחש, נשאר איתנו ההרגל לנקוט בזהירות, חשש או הימנעות מלגעת או להביט באיזור הצלקת. כמו כן, איזור הצלקת עלול לשאת תחושות וכאבים שאינם רק פיזיים אלא גם רגשיים. כך מתח מסוים יכול להישאר 'כלוא' במערכת הגופנית-עצבית זמן אחרי שהכאב הפיזי עבר, במיוחד במקרים בהם חווית הלידה נחוותה כקשה, מורכבת או טראומתית.
יש בינננו לבין הצלקת מערכת יחסים מסוימת, גם כאשר זו מערכת יחסים של הימנעות, היא משפיעה עלינו. לכן, כדאי להכיר את מערכת היחסים הזאת ולהעמיק את הקשר המודע שם. בהתאם, נראה שהאפשרות להחלמה מלאה, נמצאת גם ביכולת להכיר וליצור קשר עם הצלקת שלנו.
איך יוצרים קשר עם הצלקת?
אפשר לתרגל יצירת קשר עם הצלקת על יד הנחת יד על האיזור תוך עצימת עיניים (אם זה קשה או מציף מדי אז אפשר בעיניים פקוחות) / ע"י הנחת יד אחת על הצלקת ויד שנייה על איזור הלב או תוך כדי מריחת שמן/ קרם על איזור הצלקת (בפרט אם זה משהו שאת נוהגת לעשות). כמו כן, אפשר לבחור להתבונן תוך כדי במראה. יכול להיות שכרגע זה יהיה מספיק רק לגעת ולנשום. אפשר לתרגל תוך כדי נשימה של לידה שעוזרת לנו להירגע- נשימה דרך האף ונשיפה ארוכה יותר החוצה דרך הפה.
במידה ויש זמן ומרחב נפשי להקשבה ארוכה יותר, אפשר לנסות להתבונן ולשים לב אילו תחושות, רגשות ומחשבות עולות תוך כדי מגע והתבוננות באיזור. אולי עולות תחושות מהניתוח שלא קיבלו בזמנו הכרה ופורקן? האם עולה כאב ואיפה? האם עולה חשש? כעס? אולי דגדוג או תחושת צריבה? אולי בכלל תחושת הקלה והודייה? זיכרונות מהלידה של ההריון או רגע משמעותי עם התינוק.ת שלי?
זה יכול להיות כל דבר. לנסות להתבונן במה שעולה עם סקרנות מסוימת, לא לשפוט אותו אלא לתת לו הכרה וכמו 'לשחרר' אותו הלאה. לחילופין, אפשר לנסות לפנות אל הצלקת ולשאול אותה "איך את מרגישה היום?". זה אולי נשמע קצת משונה, אבל זו דרך ליצירת מרחק מסוים ביני ובינה (הצלקת) שעוזרת לקבל זווית התבוננות חדשה.
תוך תהליך ההקשבה, לבדוק אם עולה איזשהו צורך או בקשה, כמו למשל: לשתף מישהי במה שעברת, מנוחה, מגע מאדם אהוב, לצלם את האיזור, לכתוב מכתב לצלקת שלי, לצאת החוצה לריצה, לצעוק, לרקוד, או כל רעיון אחר, עד כמה מוזר שהוא אולי ישמע לכם באותו הרגע- יש בו מידע בעל ערך לגבי הצרכים האישיים ודרכי הפעולה לריפוי של כל אחת.
בנוסף, התכנסות מסוג זו עם הצלקת, יכולה לדרוש כוחות מסוימים ולכן חשוב לבדוק אם יש צורך בעוד זמן לעצמכן, לעוד נשימה ורגיעה או כל דבר אחר, לפני שאתן חוזרות חזרה לחיי השגרה. חשוב לציין שכל אלו הן רק הצעות, שכל אחת צריכה לבחון האם הן מתאימות ונכונות עבורה, בשלב הנוכחי בו היא נמצאת לאחר לידה. במידה והלידה הייתה קשה או טראומתית, המגע וההתייחסות לאיזור ומה שהוא מעורר, יכולים לעלות כאב חד, עוררות יתר או להיחוות כמציפים או מטלטלים מדי. במקרים כאלו, יכול להיות נכון לפנות לאיש או אשת מקצוע לצורך ליווי ותמיכה נוספים.
אודות כותבת המאמר:
שי שנער, מטפלת באמנות (MA) ומלווה רגשית בגישת BOT.
מוזמנות להכיר עוד כאן או לשלוח לי הודעה פה ואחזור אליכן.
