עקבו אחרינוכל מה שחשוב לדעת על הסיבוך ואיך הוא קשור לניתוחים קיסריים.
מאת דורית קרייזר, מיילדת.
בתמונה: ד"ר דורון קרייזר מקבל נשיקה מאישתו, דורית קרייזר, לאחר שהצליח להוציא בשלמותה את השילייה שהייתה נעוצה, בלידה וגינאלית אחרי ניתוח קיסרי בלידה קודמת.
- בהגדרה שלייה נעוצה היא מצב בו השיליה חודרת באופן לא תקין לשריר הרחם.
- גורם הסיכון הראשון לשליה נעוצה הוא ניתוח קיסרי קודם או שליית פתח (מצב בו השיליה מכסה את פתח צוואר הרחם).
- שכיחות שליה נעוצה עולה גם עם הגיל ומספר עולה של לידות.
- בגלל העלייה בשכיחות הניתוחים הקיסריים גדלה גם שכיחות השליות הנעוצות.
- הסיבוך הנפוץ ביותר במקרים של שלייה נעוצה הוא דימום במהלך הלידה ו /או בזמן הפרדת השיליה לאחר הלידה.
- קיימות 3 רמות של שלייה נעוצה ולפי החומרה כך גם הטיפול (החל מטיפול שמרני בו מוציאים את השיליה באופן ידני ועד כריתת רחם באם קיים דימום שנמצא קושי לעצור אותו).
- במקרים קלים (בהם השיליה לא חדרה עמוק לשריר הרחם) ניתן לטפל באופן שמרני, במיוחד אם אובדן הדם במהלך הניתוח נמוך, היולדת יציבה ויש רצון לשמר את הפוריות (ולהימנע מכריתת הרחם).
- אם יש ידע מוקדם על קיומה של שליה נעוצה (באמצעות אולטרה-סאונד) על הצוות להיערך לאפשרות של דימום על ידי הזמנת דם ותגבור צוות.
- יש מקרים שהשלייה חודרת גם לאברים סמוכים כגון כיס השתן ואז יש לערב אורולוג בניתוח.
- לשמחתנו, עדיין הסיבוך של שליה נעוצה הוא לא מאוד שכיח ועומד על 1:1500 לידות. הניסיון הקליני מראה אף שכיחות נמוכה ואם יש צורך ללדת בלידה קיסרית אז הסיכון מחושב ובמקרה שיש סיכון יש לדעת ולהיערך בהתאם.
