מאמרים אחרונים

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי לידה אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איכילוב אימהות איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה אשפוז אחרי קיסרי ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר היפרדות בטנית הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה העמק הרדמה הרדמה מלאה הרדמה ספינאלית הריון הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוויית לידה חוות דעת חזרה הביתה טיפול בצלקת טיפולים טיפים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם ירידת מים כאבים לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיכונים סיכות או תפרים סיפור לידה סיפורי לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיבוד לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קלו קוט קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי שאלון חוויית לידה תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

מיילדת יולדת בקיסרי

  1. דף הבית
  2. מאמרים
  3. סיפורי לידה קיסריים
  4. מיילדת יולדת בקיסרי

סיפור הקיסרי של רונית

אמא וילדה קיסרית שנולדה בניתוח קיסרי

אז הקיסרית שלי בת שנתיים היום ב"ה!
כתבתי את הכל ממש אחרי הלידה, אבל כנראה שלקח לי זמן להבשיל עם הרעיון של לשתף את זה..
סיפור עם למידה.. קצת ארוך.. מיילדת שיולדת.

הריון חמישי, שבוע 40, שבת, ירידת מים.
פעם ראשונה שלידה מתחילה אצלי עם ירידת מים- ברגעים הראשונים אני עוד מתלבטת אם זה אכן ירידת מים- זה מין טפטוף כזה שלא מפסיק - מחליפה כמה פדים ומבינה שזה אכן זה.
מה עושים עכשיו? התוכנית המקורית היתה לחכות בבית עם צירים כמה שיותר ולהגיע לבי"ח ממש ללידה…
מחשבת מסלול מחדש… המים נקיים, מרגישה תנועות עובר, אני מחליטה לחכות קצת לצירים.
עוברות כמה שעות- צירים לא סדירים, עדיין לא ממש כואבים, שינה לסרוגין, אני יודעת שזה עדיין לא זה אבל כבר עברו מספיק שעות מהירידת מים… החלטנו ללכת לבית חולים (לניאדו) - אולי גם לקדם צירים קצת, מרחק של 40 דקות הליכה.
הולכים בטיילת אחותי ואני עם התיקים, הפלאפון עלי למקרה חירום כלשהו..


הגענו, בדיוק להחלפת משמרת ערב, מייילדות, ח.לידה לניאדו, המשפחה השניה שלי, כיף, חיבוקים וחיוכים…
נכנסים לחדר 3, מוניטור, עירוי, דמים, אנטיביוטיקה, קבלה, הכל טוב ב"ה.
אני מחליטה לוותר על בדיקה גניקולוגית, אני יודעת שאין פתיחה כי אין צירים, והירידת מים מאד ברורה..
"לכי רגע למיון נעשה רק us ואולי תלכי להסתובב קצת.."
עולה למיטת us, הרופאה במיון המדהימה מחייכת ושמה מטמר, לרגע משהו משתנה בפנים שלה- "רגע.. זה לא ראש… היא שוכבת הפוך, אפילו קצת באלכסון!! אבל עשיתי US לפני שבועיים- היא היתה ראש!!! אני לא מאמינה!! לא אמיתי!!!"

 

בוכה… בהלם…

תוך כדי אני קולטת מה היה יכול להיות- ירידת מים, שעות, ועוד הלכתי ברגל… השם ישמור מה היה יכול לקרות בדרך.. תודה השם שהיא בסדר..
קוראים לרופא הבכיר יותר "מה זה אומר בעצם? זה עכוז או לא? ניתוח? לידת עכוז? זה לא נראה גדול- משהו כמו 3 קילו, הראש בפלקציה, אבל העכוז לא ממש יושב טוב."
הרופא מסתכל- ולפני שהוא אומר מה הוא חושב קוראים לו מהר לח.ניתוח, עושים שם וואקום וניתוח דחוף… אבל רגע! מה אתה אומר? אפשר או אי אפשר?
נשארתי קצת באויר..
בדיקת PV - מעביר אצבע, לא מחוק, חלק מקדים גבוה- לא מבוסס.
מחליטים שניכנס לח.לידה למוניטור ונראה מה קורה כשהפתיחה תגדל, אולי העכוז יתבסס…
חוזרים לחדר 3, המים כבר קצת מקוניום, צפוי עם עכוז, מוניטור מעולה, צירים עדיין מרוחקים, מיילדת-אחות נשמה בלווי צמוד ונכנסים לפעולה- ספינינג בייבי כדי לבסס את העכוז, העוברית לא מפסיקה לזוז- אולי אנחנו בכוון הנכון..
אחרי כמה תרגילים- בואי נראה מה המצב, מכניסים us, בדיוק רופא בכיר נוסף יוצא מח.ניתוח.
"בוא תראה רגע אם היא שוכבת טוב.."
2 רופאים בכירים נכנסים לחדר, מנסים ליישר אותה, שעכוז ישב יותר טוב..
ושוב.. בוכה… כואב…

אז מה עכשיו? לנוח קצת, מוניטור, צירים עדיין לא מספיק טובים, פיטוצין? אולי זה יעזור לבסס אותו..
פיטוצין, מתחילים צירים טובים, חזקים, כואבים, מאד כואבים, לא מתקדם, אפידורל?
בין לבין החברות מחבקות, חיוך נחמה, אהבה- משפחה.
בנתיים כבר משמרת לילה..
מגיעה מיילדת מיוחדת ואהובה.
יאללה- ירידת מים ממושכת.. אפידורל ופיטוצין וללדת!
לאט לאט,צירים יותר מסודרים, יותר טובים,
המיילדת בודקת PV פתיחה 2-3 "אבל אני מרגישה רגל.."
הרופא- לא נורא, צריך לראות כשהפתיחה תגדל אולי אפשר להזיז את הרגל..


עוברות עוד כמה שעות.. הבוקר מתקרב, הרופא מלווה אותנו כל הזמן- מה קורה? מתקדמים?
6:00 בדיקת PV פתיחה 4 אבל עכשיו הרגל ממש יוצאת החוצה..
הרופא- אפשר לנסות ללדת, לידה עם הרבה סבלנות מחכים עם היד שתהיה פתיחה גדולה ולאט לאט הרגל מתקפלת והעכוז יורד- האומנות שבמיילדות.. אין הרבה רופאים כאלו..
אבל הוא צריך ללכת, מסתיימת התורנות ויש לו קופ"ח בבוקר..
מגיע בכיר אחר, "אז ככה, אפשר לחכות לפתיחה גדולה, נכנסים ללדת בח.ניתוח, מוציאים רגל אחת ואח"כ את השניה אבל יש מצב שעוברים לקיסרי אם משהו לא ממש מצליח.. "
מצד אחד- אני לא יכולה לחשוב על ניתוח,
מצד שני- זה כבר נהיה מסובך מידי, ראיתי לידות כאלו, התינוק יותר חשוב מהדרך.. ברוך השם שיש אפשרות ללדת בניתוח, וברוך השם שיש רופאים מיומנים, מכירה את כל המילים האלו ועדיין, לא מאמינה שזאת אני! כאילו חלום רע מאד!

 

ושוב- בוכה.. אכזבה..

חיבוק מהמיילדת ומחליטים לסיים בניתוח.
המיילדת את לא עוזבת אותי!
מארגנים הכל, האפידורל לא עובד טוב- נעשה הרדמה ספינלית- עדיף..

בוכה.. מפחדת.. לא מאמינה!

המיילדת המהממת מתלבשת בזריזות כדי להיות איתי בהרדמה- ספיינל, מפחיד ממש, את לא באמת יודעת מה זה אומר…
לשכב, חמצן, פרגוד, לא אמיתי, אני לא אמורה לשכב כאן! אני בצד השני של הפרגוד הזה בדר"כ, מפחיד, אני לא נושמת, כואב לי! למה כואב לי? אני מרגישה לחץ, משיכות, מה קורה פה? הגוף שלי ולא שלי, המילדת לידי כל הזמן, מחזיקה לי את היד- לפחות אני לא לבד..
זה ממש פסיכי, מצד אחד יש וילון ירוק, מצד שני את יודעת בדיוק מה קורה בצד השני, כמו סרט אימה- הבטן שלך פתוחה, דם, ואת שוכבת שם, המוח לא מחובר לגוף, הרגשה הזויה!
ואז בכי! מזל טוב! איזה מתוקה, בובה, תודה השם!

 

ושוב- בוכה.. אושר, בלבול, חוסר אונים, יש לי בת אבל השאלה אם לה יש אמא? אני אצא מכאן בחיים?

נשיקה לקטנה הזאת וחיבוק כי אולי זאת הפעם הראשונה והאחרונה..
ואז אחרי כמה דקות המיילדת יוצאת עם הקטנה.
ואני נשארת לבד!
בדידות תהומית, פחד קיומי!


נשימות עמוקות כי אני לא ממש יודעת אם אני חיה או לא, המרדים כל רגע מגיע עם מזרק ותרופה אחרת- אל תטשטש אותי!! רק תגיד מה אתה נותן לי! "זה פיטוצין, זה פרמין, תרגעי" הוא היה ממש אמפטי ובסדר!
אבל אני לא נרגעת..
מחפשת מישהו שיתן לי יד, להרגע, שיגיד לי שיהיה בסדר, שעוד רגע מסיימים.. אבל אין אף אחד.
המרדים עסוק, הרופאים מדברים ביניהם, גם אחיות ח.ניתוח עסוקות..
ואני לבד, מאחורי הפרגוד הזה.. בוכה.. לבד.. בוכה ונושמת.. ומתפללת..
הניתוח נגמר, מזל טוב, הכל בסדר, הרופאים באים להגיד שלום ומזל טוב..

 

בוכה… תודה.

עוברים למיטה, יוצאים מהחדר, אבי וטלי אחותי מחכים שם, וגם הקטנה..
לא נתפס, אני אחרי, מה זה היה? חלום?
אז נכון שברוך השם התינוקת בריאה והניתוח היה מושלם, אבל הדרך… וואו איזה דרך...

בפעם הראשונה שאבא שלי ראה אותי אחרי הניתוח - הוא נתן לי חיבוק עוטף ואמר לי משהו שממש נחקק לי-
"הכל בהשגחה פרטית, והכל לטובה, את תראי, זה יעשה אותך מיילדת יותר טובה.."

 

לוקחת איתי את החוויה הזאת למיילדות שלי - יותר רגישות, חמלה, הסבר, השתתפות, ליטוף ולפעמים גם רק לתת יד. כי גם אני לא הבנתי באמת מה זה… ולא מאחלת לאף אחת לחוות לידות קשות.. אבל כשזה קורה לנו- לנסות לצמוח וללמוד מזה..

משתפת אתכן בכמה נקודות שחשבתי עליהן אח"כ מאד
גם לעצמי כמיילדת, וגם לך כיולדת בלידה קיסרית - לפני ואחרי..

 

*** כמה פעמים קורה שיש ניתוח דחוף/בהול, מכל מידי סיבות ומרגיש הרבה פעמים שהתינוק הוא במרכז, אבל היולדת? האישה? מה איתה? אז נכון שצריך לפעול לפעמים מאד מהר, וזה עניין מציל חיים ממש, אבל תמיד אני משתדלת ליצור קשר עין לתת יד ולהסביר ליולדת מה קורה.

 

*** גם בניתוח אלקטיבי, כמה זה עוזר ומרגיע שנמצאת לידך מישהי שמבינה, מסבירה, מחייכת ומתווכת לך את כל התהליך, הרבה פעמים מעומס העבודה והמצב בחדר לידה יוצא שאני פוגשת לראשונה את היולדת אחרי ההרדמה כבר בחדר ניתוח.. ואפילו שכך אני משתדלת להיות הכי איתה..
כשיצא לי ללוות נשים באופן פרטי, אנחנו מדברות מראש על הפחדים, הציפיות, בבוקר של הניתוח אנחנו נפגשות ואז כל החוויה הופכת להרבה יותר נעימה..
תבקשי להכיר את המיילדת שאיתך בחדר ניתוח, דברי איתה כמה דקות קודם הניתוח, תסבירי לה מה חשוב לך, זה ממש ישנה את החוויה..

 

*** אצלי זה היה בלידה חמישית עם נסיון הורות ובאמת ניתוח סה"כ טוב ללא סיבוכים, יש נשים שעוברות ניתוחים בלידה ראשונה שאז מתווסף לכל ההחלמה והסטרס מהניתוח גם הלימוד של גידול תינוק, הנקה, והערכות זוגית מחודשת.. אתגר בפני עצמו.. עם מי מדברים על זה? מי מלווה את היולדת בתהליך הזה? ממליצה ממש לכל אחת שתהיה לך חברה/ אמא/ אחות או מישהי מקצועית אפילו שתוכלי לשאול ולהתייעץ..

 

*** אצלי סגרו עם סיכות - איכשהו התפספס למנתח שביקשתי שאני לא רוצה סיכות.. אולי לטובה, כי הייתי צריכה להרגיש את הכאב הכל כך בלתי נסבל הזה! כמו סכינים בבטן בכל צעד.
ממליצה לכל אחת לבקש בצורה ברורה מהמנתח סגירה יותר ידידותית כמו תפרים נמסים וכו' ממש כדאי לשאול ולהתעניין על כך אצל המנתח.

 

*** אפס הפרדה אחרי ניתוח - אצלי בכל הלידות התינוקות היו איתי כל הזמן.. אבל אחרי ניתוח זה ממש קשוח, את בקושי עומדת ומבינה מה קורה עם הגוף שלך ואת צריכה ממש לטפל במישהו אחר! זה הזוי ולא נתפס כמה שזה נשמע לכולם הגיוני… בכל אופן- עזרה! עזרה! ועוד עזרה!
תבקשי עזרה בלי להתבייש! כי תינוק צריך אמא חזקה ובריאה, אז אל תשכחי את עצמך בכל הדרך הזו!
תאכלי, תישני, תנוחי, הכל יחכה לך אל תדאגי, שום דבר לא יותר חשוב ודחוף מהבריאות שלך ושל הקטנצ'יק החדש…

 

*** תכתבי את זה, אני הרגשתי רק אחרי שכתבתי את מה שהרגשתי ונתתי לאיש שלי לקרוא הוא באמת הבין מה עבר עלי.. עליו עבר משהו אחר לגמרי בכל התהליך והרבה פעמים אנחנו מצפים להבנה מסוימת שלא מגיעה פשוט כי הוא לא יודע מה הרגשתי..

 

*** חובה! חובה! חובה!
כחודש וחצי אחרי הניתוח הלכתי לפזיוטרפיסטית רצפת אגן שממש החזירה לי את הנשימה והחיבור לגוף ולבטן שלי מחדש! ממליצה ממש ללכת לפחות לטיפול אחד!

 

מודה ממש לכל צוות לניאדו - חדר לידה והמחלקה על חיבוק ואהבה אינסופית!
ואם הגעת עד כאן, תודה גם לך  
ותודה על הקבוצה המחבקת הזו!
בשורות טובות, לידות טובות ובריאות לכולנו.. 

 

הוספת תגובה

ריגשת אותי

15/02/2021 13:08
טלי
תודה רבה על סיפור מרגש ולא פשוט, על הטיפים החשובים. מה שאבא שלך אמר כל כך במקום וכל כך נכון. חוויה כזו הופכת כל אשה ליותר מבינה ויותר מקבלת, את אחיותיה וחברותיה וסתם נשים שיוצא לה להיתקל בהן ולחלוק חוויות מהלידה. אם את מיילדת אין ספק שקיבלת פה שיעור שלא היית מקבלת בשום בית ספר למיילדות או השתלמות, ויש לך פה יתרון עצום. החוויה שנחקקה בזכרותך כנראה לא תשחק כל כך מהר עם העבודה המאומצת והקשה בחדר הלידה ותוכלי להעניק לנשים האלו את מה שהן זקוקות לו הרבה יותר מדויק. מאחלת לך המון נחת ושמחה!