המוצרים שלנו
הספר "מהבטן באהבה" מאת ד"ר קרלוס רוזנברג
הספר "מהבטן באהבה" מאת ד"ר קרלוס רוזנברג
69 ₪

מאמרים אחרונים

06/06/2018 8:50
רגשות אשמה אחרי ניתוח קיסרי? א...

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוות דעת טיפול בצלקת טיפולים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי פרטי ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיפור לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

סיפור לידה בקיסרי פרטי

»
»
»
סיפור לידה בקיסרי פרטי

הסיפור של אושרת בן זקן על קיסרי פרטי, סיבוכים בהתאוששות ותינוק אחד מושלם.

ניתוח קיסרי פרטי

לקיסרי השלישי הרגשתי מוכנה.

עברתי שני קיסריים, אחד לפני 15 שנה והשני לפני 13 שנים – שניהם ניתוחי חרום בשל אי התקדמות הלידה. בשניהם טיילתי לי במחלקה בערב הניתוח והתגברתי על הכאבים בקלות יחסית. ואם היו כאבים יותר חזקים הרי שהספקתי לשכוח אותם במרוצת השנים.
בקיסרי אני כבר מומחית אבל לא בלתכנן אותו. מתלבטת היכן אבצע את הניתוח. מתגוררת במוצקין אז הנטייה ללדת באזור הצפון אבל חוששת מרופא בלתי מיומן או בלתי נחמד במשמרת. הידיעה מראש מי יהיה הרופא מסתברת כמרגיעה מאוד.
בניתוח קיסרי פרטי אפשר לבחור את הרופא. עוברת על הרשימות ועל בתי החולים בהם מתבצעים פרטיים, אף אחד מהם לא באזור. הפרופסור שנבחר לבסוף מנתח בהדסה עין כרם. בפגישה מקדימה איתו מתגלה אדם חביב וחם בעל פנים מאירות. כל זאת והמקצועיות הנקשרת בשמו עולים לעין שיעור על חוסר הנוחות הכרוך במרחק. אחרי הכל, מדובר בהליך כירורגי ומוטב שייעשה באופן המקצועי ביותר.

בתחילת יולי, יום לפני הניתוח, ארזנו את הילדים שיצאו לחופשת הקיץ ונסענו להתאחסן במלונית אותנטית המשקיפה על בית החולים מלמטה. הרוח הקרירה שקידמה את פניי בבוקר עת יצאתי לבית החולים לא הסגירה במאום את שעתיד להתרחש.

הניתוח התנהל כהלכה וכל שנותר לי לעשות עם חצי גוף מורדם הוא להאזין בקשב רב לפרופסור שהסביר למתמחה בשידור חי מה הוא עושה.
"הנה עכשיו אנחנו נחלץ את התינוק.....פה יש הדבקות אתגרית אבל אנחנו נטפל בה...זהו אפשר לתפור חזרה...". את התינוק ראינו בחטף, חיבקנו אותו והוא נשלח לתינוקייה על ידי האחות מלווה באביו.
אני מוסעת לחדר ההתאוששות. הדופק נראה קצת גבוה בשלב זה. כעבור שעתיים הדופק מרקיע שחקים והפרופסור המנתח מוזעק מיד. בשלב זה אחרי נמנום קל אני רואה כעשרה רופאים מסביבי. "איך את מרגישה" ? וכל שאני חשה זה חום והזעה שמרטיבים את שיערי.

בני המשפחה שממתינים בחוץ לא מבינים מדוע איני משוחררת למחלקה. יעברו עוד שלושה ימים עד שאשתחרר ואוכל להתאחד עם התינוק. במהלכם שהיתי בחדר ההתאוששות וראיתי מאות אנשים שמתאוששים ומשוחררים למחלקה. חדר זה מואר כל הזמן, חולים יוצאים ונכנסים, משפחות נכנסות לבקר ומרעישות.

האבחנה היתה פרפור פרוזדורים. אבחנה כזו לצעירה ללא רקע קודם היא לא שכיחה אבל לדברי הקרדיולוגית שסיכמה את האירוע יכול הדבר להתרחש לאור טראומה משמעותית לגוף.
מטרת התרופה שקיבלתי לווריד היתה להשיב את קצב הלב למסלולו. במשך יום שלם נראה שהתרופה לא עובדת והרופאים החלו לשקול את הקו הטיפולי הבא שהוא שוק חשמלי שמבוצע בהרדמה מלאה. האופציה הזו לאחר ניתוח נראתה מפחידה למדי. סמוך לצהריים עוד אוסרים עליי לאכול שמא יצטרכו לבצע את ההרדמה.

בשלב זה אני כאובה מהניתוח, רעבה צמאה ויותר מכל עם לב דואב על התינוק שלא מכיר עדיין את אמו.
ואז מגיעה האחות שבזכות ערנותה נמנע טיפול מסכן חיים נוסף. "האינפוזיה לא בווריד" היא אומרת, "התרופה זרמה תת עורית ולא לווריד" בעודה מסדרת את האינפוזיה.

ילדיי שנכנסו לשאול בשלומי לפתע רואים על צג הדופק מספר נורמאלי. הם למדו בימים אלה לזהות מדדים חיוניים ואף הורידו אפליקציה סלולארית המודדת דופק בהנחת אצבע על צמצם המצלמה. כדי לוודא שאכן הדופק ירד ושלא מדובר באחד החיישנים ששינה מיקום, בדק בני באפליקציה את הדופק ואכן הדופק נורמאלי ! בשלב זה נכנסת המשפחה הקטנה ונושמים לרווחה על הטיפול שנמנע ומשתדלים להימנע מהמחשבה מה היה קורה אילולא אותה אחות ערנית....

בניתוחים קודמים בערב יום הניתוח הילכתי במחלקה לאחר ארוחה קלה המתאימה ליולדת לאחר ניתוח. כאן ביום השני עוד שכבתי וכל שיכולתי להשיג הוא מגש עם שניצל מטוגן ומיני מאכלים שהתבררו אחר כך כצרה צרורה. הקשר ביני למחלקת יולדות היה אפסי פרט ליועצת הנקה שביקשתי שתגיע על מנת להתייעץ איך משמרים את יכולת ההנקה במצבי. כשהגיעה שאלה למה קראתי לה, אמרה שתי מילים ועזבה בחוסר סבלנות. מאוחר יותר כשפגשתי אותה במחלקה וניסיתי לשאול שאלה נוספת המשיכה להתעלם. יבוא יום ואברר את שמה ואמנע את אי הנעימות הזו מאחרות.

באותו לילה בהתאוששות התפתלתי מכאבי תופת. לא ידעתי האם זה מאותה ארוחה לא מתאימה לאחר ניתוח או שמא מהחתך של הניתוח. לאחר כמה זריקות מורפיום הצלחתי להירדם לשעה באור ניאון מסנוור ובשאון המחלקה שלעולם אינו שוכח. בשל ניסיוני בקיסריים התעקשתי שיעזרו לי לקום ולצעוד ולהדביק את הפער שצברתי. זכרתי שככל שקמים יותר מוקדם כך ייטב.

ביום השלישי התכוננתי לשחרור למחלקה. גם שם עברו כמה שעות בשל אילוצי מערכת וחוסר מקום במחלקה שם נמצא התינוק. עיכוב של כמה שעות לאחר יומיים כאלה נראה כמו נצח. למחלקת יולדות הנכספת צעדתי על רגליי שם נותרו לי יום וחצי בלבד של התאוששות בתנאים המתאימים ליולדות. עתה אפשר קצת לנוח, לאכול אוכל מזין והכי חשוב לטפל בתינוק. הדבר הראשון שעשיתי הוא להודיע לתינוקייה שסהר הוא "יונק בלבד" ואכן כל שנותר הוא לחבקו חזק וללחוש לו שלעולם לא ניפרד עוד.....

 

Printer
הוספת תגובה
FB