סיפור על קיסרי מתוכנן שבכל זאת היה מפתיע

תכננתי לידה טבעית, קבעתי קיסרי אלקטיבי, ובסוף קיבלתי קיסרי חירום. סיפור הלידה של ליטל.

גם אני רוצה לספר את הסיפור שלי, אומנם 10 חודשים עברו, אבל סוף סוף אני מוכנה להתגאות בקיסרית שלי. אין ספק שלפני וקצת אחרי זה קצת שוק ומנסה להתמודד עם זה שלא אחווה לידה רגילה אבל היום אני גאה להיות אחת מכן.

אז ככה... במהלך כל ההריון היו המון חששות על הלידה עצמה, דאגתי מאוד, אני בן אדם שאוהבת שליטה על כל דבר. שיתפתי את הסובבים שלי בתחושות ובחששות ותמיד אמא שלי אמרה לי "ליטל אני ילדתי בקיסרי וגם זה בסדר".

בשבוע 32 כאשר שמעתי שהעוברית הקטנה שלי במצג עכוז ונתבשרתי שאם היא לא תתהפך נצטרך להחליט מה עושים? היפוך/ קיסרי/ לידה טיבעית? הלחץ התחיל להשתולל בגופי, קראתי המון, ראיתי סרטונים על היפוך, הייתי חברה בהמון קבוצות שבנות המליצו על כל מיני שיטות אבל בתוך תוכי ידעתי שאם היא תישאר ככה כנראה שהיא תהיה ילדה חכמה והחלטית ותדע מה היא באמת רוצה, כמו שבחרה בדרך הזו.

אמא שלי שיתפה אותי בחוויה הקיסרית שלה וידעתי שהכל בסדר וגם קיסרי זו לידה. הגעתי לרופא שלי בשבוע 36 ונתבשרתי שהיא לא התהפכה, דמעות היו בעיניי אך יד מחזקת ותומכת של בן זוגי החזיקה את ידי ונאמר לי שהכל בסדר והייתי שלמה עם כל זה. התחלנו בתהליך של קביעת מועד לניתוח ומועד לטרום ניתוח (היום בו עוברים בדיקות), הכל נקבע לשבוע 39+4.

הגיע היום של טרום הניתוח, יום שני בוקר, כאשר בערב יש לי כנס עובדים ותכננתי להפתיע את חבריי לעבודה ולהגיע על מנת לשכוח מהניתוח שיהיה למחרת.
אני מגיעה מוקדם בבוקר ומתחילה בבדיקות, מוניטור ראשון, מגיעה האחות ואומרת לי משהו לא תקין. "אכלת משהו?" ואני עונה לה כן. "לכי תעשי סיבוב ותחזרי שוב למוניטור". צועדת לי ברחבי בית החולים לצד בן זוגי חוזרת שוב מוניטור, לא תקין. ואני מתחילה להיות בלחץ (כמה אופייני לי), שואלת את האחות, מה קרה? למה זה?, האחות לא נותנת לי מענה ברור ואני בלחץ!

קוראת לרופא, הרופא מבקש שאלך לאכול משהו ולשתות קפה, ואני בהכי כייף הולכת לאכול כל מה שיש בקפיטריה, הזדמנות נפלאה- קוראסון, סנדביץ, קפה,שוקו.. הכל! חוזרת שוב מוניטור, הרופא מגיע ואומר המוניטור לא תקין מעכשיו את בצום. אמאלה מה קורה פה???!!!

מתקשרת לבן זוגי ובוכה לו בטלפון משהו לא בסדר (קיבלנו דוח בבית החולים, כמה כייף, אז הוא יצא לסדר את הדברים), תביא את התיק מהאוטו (מזל שהבאת את התיק לידה). הולכת לאולטרה סאונד ושם הרופא מגלה שיש מיעוט מי שפיר. בשלב זה אני מבינה שבשום כנס לא אשתתף היום, פונה לרופא ואומרת לו מה קורה? מה הולך להיות? הרופא מפנה אותי למיון יולדות לצורך הכנה, הכנה למה??? חמודה שלי, היום את הופכת לאמא.

ואני מלאת התרגשות: אין צורך לעבור לילה ללא שינה, לילה מלא במחשבות היום זה קורה?! היום יהיה הדייט המיוחל עם העוברית הקטנה שלי. אני ללא דאגות מהניתוח, יודעת שבן זוגי יהיה לצידי במהלך הניתוח, יצלם, יחווה איתי את החוויה המדהימה הזו.

בשעה 18:00 בערב באים לקחת אותי, לבושה בחלוק ירוק, מורידים לי נעליים, נותנים לי הרדמה מקומית, מרימים פרגוד, ואז אני שואלת את השאלה הכי חשובה - איפה בן זוגי? חשוב לציין שבמקביל הכינו את בן זוגי בצד השני, נאמר לו תתכונן עוד מעט נגיע לקרוא לך, ומתחילים בניתוח.

לצידי יושב המרדים ואומר לי לאחר 10 דקות, מזל טוב יש לך בת. ואני שואלת אותו בלחץ, למה היא לא בוכה? אז הוא מגחך ואומר לי רגע מוציאים אותה, מחכה, מחכה, מחכה.. ואז אני שומעת את הנסיכה הקטנה שלי בוכה. ביקשתי לראות אותה ולנשק אותה, שמו אותה לצידי נישקתי אותה ובירכתי אותה "שאלוהים ישמור לי עלייך לעולם, שתהיי לי בריאה" ואז אמרתי בקול- "אמא, אומנם את לא לצידי אבל אני אמא".

בינתיים בחדר ליד האחות יוצאת עם הקטנה לבן זוגי נותנת לו את הקיסרית ואומרת לו מזל טוב אתה אבא! והוא בא להיכנס לחדר לניתוח שלי. האחות אומרת לו זה שלך - מזל טוב!
מפה לשם הוא לא היה לצידי, אין לי תמונות ברגעים האלה, הניתוח הפך לחירום בגלל מיעוט במי שפיר, אבל אני! הכי מאושרת בעולם יש לי קיסרית מדהימה, שהזמן פשוט טס!

כולם שואלים, קיסרי זה קשה? קיסרי זה כואב? אז לא!

הכל נשכח, הכל מתגמד לאור העובדה שבתינוקייה ישנה נסיכה קטנה שמחכה לי.

עברו הימים והכאב לאט לאט נשכח. והיום אני רצה, משתוללת איתה והכי מאושרת שיש.
מאחלת לכולן החלמה מהירה, אושר ואהבה אמיתית מהקיסרים והקיסריות שלנו, בסופו של דבר זה לא נורא בכלל!
שתהיה לנו שנה טובה.