לידה קיסרית מבחירה מלאה

יש נשים שבוחרות ללדת בקיסרי, ללא סיבה רפואית. סיפור של יולדת אמיצה שתמיד ידעה מה היא רוצה.

יש נשים שאינן יכולות ללדת בלידה וגינלית מפני שמבנה הגוף שלהן לא מתאים לכך. יש נשים שאינן יכולות ללדת וגינלית מפני שמבנה הנפש שלהן לא מתאים לכך.

אני אריאלה ואני יולדת קיסרית. הייתי כזאת עוד הרבה לפני ההריון, ואף לפני שהכרתי את בעלי. הייתי כזאת מאז שאני זוכרת את עצמי. אני גם אם בלב ובנפש. תמיד ידעתי שאהיה. שיגיע הילד/ה והוא יהיה מקור האושר והגאווה שלי. נפש יקרה שארצה להעניק לה המון. ואין סתירה בין הדברים. יולדת קיסרית ואם חמה ומטפחת- אין שום סתירה, אם כי הרבה אנשים ישמחו שנחשוב ככה.

הרופא הראשון שסיפרתי לו על כוונותיי קבע שזו טעות חמורה. הרופאה השניה אמרה שאני לא נורמלית. שלא עושים דבר כזה. שזה חוסר אחריות כלפי ילדי הבאים (ברור שיהיו עוד כמה, הרי בישראל של 2016 פחות מארבע ילדים זה ממש עקרה). אמרה שקיסרי זה לא דרך הטבע.

שאלתי אותה איזה עוד דברים אנחנו עושים בדרך הטבע? למשל המשרד הזה שאנו יושבות בו, המחשב בו היא שומרת את התיק הרפואי שלי, הגלולות שהיא רושמת, והאיפור על פניה הם בדרך הטבע? (את האיפור לא באמת הזכרתי כי זה לא מנומס).

הרופא השלישי אמר- למה להחליט מראש? מתחילים לידה רגילים ורואים לאן מתפתח.

כשחזרתי לרופאה השנייה היא אמרה: את חרדתית. ממליצה על טיפול לחרדות. אז הלכתי. אחרי 4 פגישות, אמרה הפסיכולוגית שלא זזתי ס"מ מדעתי מהרגע שהגעתי. שהסיבה לא ברורה אבל ככה אני, ושאלך עם האמת שלי.

"נשים כמוך, (האבחנה המקצועית: נשים טוקופוביות- בעלות פחד מלידה) נדיר שיצליחו ללדת בלידה וגינלית- מפני שהן יחבלו במודע ושלא במודע בתהליך."

לפעמים כשהם דיברו אני שמעתי: "איזו אמא רעה את. לא מוכנה להקריב למען בנה. בוחרת בדרך הקלה. מפונקת....."

לפעמים כשאני דיברתי, הם לא ממש שמעו אותי. לא הבינו שזה קיסרי או לא להיות.

כשהסבירו לי שהניתוח השני מסוכן מהראשון, חשבתי שאת השני נעשה בפונדקאות. אבל אז נזכרתי שיש לי הרבה מכרות שילדו בקיסרי, ולא הזדקקו לפונדקאית. אז נרגעתי.

נקבע לי תאריך. כל רצוני היה שלא תתחיל לידה לפני, מפני שהיום נהוג לקבוע אלקטיבי לשבוע 40. עשיתי משא ומתן והורדתי אותם ל39. שמחה אמתית.

4 ימים לפני הבן שלי לא זז הרבה כמעט כל היום. פאניקה-מוקד-מוניטור בעייתי-מיון-אין מספיק מי שפיר- האטות בדופק- מריצים אותנו לחדר ניתוח.

הבן שלי ואני מתואמים בגרסאות. קיסרי. הוא פחות סבלן אז רצה לצאת לפני. היה סקרן כבר לראות ולחוש את העולם.

חדר ניתוח- לא נעים. עובר מהר. ומהרגע שהילד עלי, אין מאושרת ממני.

כל העולם נעלם.

בעלי גם שם- בניתוח אלקטיבי הבעל איתך. אני שמחה. בן מדהים.

התאוששות, הרגליים רדומות. ההרדמה פגה והכאבים מתחילים. ללדת בלידה קיסרית זה לא להיות מפונקת. יש כאבים רבים וקשה לקום. קשה לטפל בתינוק. יש לי בעל שמתפקד מצוין- רגועה.

בסוף היום מה שחשוב לי להגיד, הוא שכל אחת צריכה ללכת עם האמת שלה. אנחנו מקריבות את גופנו ונפשנו בכדי ללדת ילדים- לא פייר שיגרמו לנו להרגיש שלא עשינו מספיק.

גם לך יש סיפור לידה מרגש?

אם את רוצה לפרסם אותו בקיסר נולד, פני אלינו בדף צור קשר.