עקבו אחרינואזהרת טריגר - סיפור לא קל (לא קשור לקיסרי עצמו), אבל שנגמר בטוב:
חברת קבוצה מעוניינת לשתף אתכן בסיפור ההריון והלידה שלה בעילום שם:
אזהרת טריגר - סיפור לא קל (לא קשור לקיסרי עצמו), אבל שנגמר בטוב:
ברצוני לשתף בחוויית הלידה שלי. רציתי לשים את זה מאחוריי ולא להתעכב על זה אך החלטתי שבאחריותי לשתף במידה וזה יציל חיים. החודש הראשון אחרי הלידה היה קשה והחודשים אחר כך כאילו לא היה כלום לא הסכמתי לעצמי ליפול לזה שלפעמים זה הכי קל, אז צחקתי שמחתי קמתי עשיתי הודיתי על הנס שקרה לי,אבל פתאום הכל צף.
הריון ראשון תכנונים מפה ועד השמיים. בסופו של דבר ילדתי ניתוח קיסרי חירום, השם יותר מפוצץ מהמקרה אבל אכן השאיר צלקת.(תרתי משמע). אז רציתי לידה טבעית לא קרה אבל לפחות נגמר טוב.
שבוע 34 חום התחיל לעלות ללא שום סימנים ירידה קלה בהכרה ובלבול ישר אמרתי לעצמי לא להתפנק זה בטח ״קטע של השליש האחרון״ לא רציתי לקחת אחריות אז החלטתי לרוץ על כל דבר קטן למיון כי עדיף לשלול. עשו לי בדיקות ראו לחץ דם מאוד נמוך חוסר בנוזלים וברזל, נתנו לי עירוי נוזלים ושלחו אותי הביתה. חזרתי הביתה אבל החום המשיך לעלות. לקחתי אקמול שרק השתיק את החום לקצת ,לא יכולתי לקום מהמיטה ולעשות משימה פשוטה כמו לשטוף פנים ועדיין לא חשדתי שמשהו לא תקין, אמא לחצה שאחזור למיון יום אחרי כי יש לה הרגשה לא טובה.. אני אמרתי שלא בא לי להתפנק ולשגע שם את הצוות אבל בכל זאת הלכתי וטוב שכך כי חיי וחיי הבת שלי ניצלו.
מפה לשם עשו תרבית דם( לא ממהרים לעשות את זה אלא אם כן יש מספר סימנים מוצדקים), ותרבית גם לא עושים בקופת חולים אלא רק בבית חולים. ואחרי זה החזירו אותי הביתה יום למחרת על הבוקר התקשרו לבוא דחוף לבית החולים אני מתאשפזת עקב חיידק בדם נקרא חיידק ליסטריה בטח שמעתן, חיידק שבא ממזון ואם אוכלים מזונות מסוימים, בעיקר דגים נאים.
מפה לשם החיידק הגיע לדם ללא סימנים של קלקול קיבה והגעתי למצב של אלח דם. במידה ולא שמים לב בזמן תוך יום יומיים אפשר למות. המוגלובין 7 החליטו שחייב לנתח אך בשביל לנתח קיבלתי מנות דם והייתי מחוברת למוניטור כל הלילה עם אחות צמודה לבדוק שחלילה החיידק לא מגיע לילדה.
יום שני של האשפוז כבר התחילו לתת לי אנטיביוטיקה ונוזלים ומנות דם בזמן שרופאים יוצאים ונכנסים לחדר שלי ואני בכלל לא מבינה מה כל העניין. לא עברו עשר דקות הרימו אותי הלבישו אותי בחלוק והכניסו אותי לחדר ניתוח בעקבות האטה בדופק. הרדמה ספינאלית שלא צלחה והרדמה כללית, בסופו של דבר התעוררתי בטיפול נמרץ מחוברת למכשירים. מיותר לציין שלא ראיתי את הילדה.. ביום הראשון לקחו אותי עם כיסא גלגלים לפגייה.
יום אחרי החזקתי את הילדה ובמקום לשמוח פחדתי עד עמקי נשמתי, בכיתי כמו שלא בכיתי בחיי. למזלי החיידק לא הגיע לילדה כי הגעתי מהר למיון הייתי מאושפזת שבועיים נוספים והילדה שלושה שבועות עד למשקל תקין.
היום 4 חודשים אחרי אני קמה בבוקר ומחייכת מאוזן לאוזן כי לא נתתי לסיפור להחליש אותי. היום אני שמחה וחזקה ומודה על הנס שקרה לי כי זה לא מובן מאליו בכלל וזאת לא קלישאה.
אני רוצה להמליץ לכל אחת לא לחשוב פעמיים ולבדוק את עצמך אפילו אם יש חשד הכי קטן ללכת לבדוק ולא להגיד ״זה שטויות ככה זה כל הריון, זה אמור להיות קשה״. ואם אפשר לא לאכול בחוץ ולשים לב מה אנחנו מכניסות לפה כי לא רק סושי מסוכן. אפילו סלט או גבינה שלא מאוחסנת נכון.
פרקתי את שעל ליבי החלטתי בצורה אנונימית כי בכל אופן מדובר במשהו מאוד אינטימי, אבל הרגשתי שעל אחריותי לשתף. רק בריאות ותשמחו ממה שיש. זה לא משנה אם לא ילדתן בבריכת מים או בלי אפידורל בעמידה או בישיבה העיקר שיצאתן בידיים מלאות.
