סיפור לידת התאומים של אלמה בניתוח קיסרי בבי״ח קפלן
הייתי בהריון ראשון תאומים שני בנים ראשונים מהממים. אני תאומה בעצמי ובלידה שבה אני נולדתי נוצר סיבוך וסבלתי ממצוקת חמצן מה שגרם לשיתוק חלקי בגפיים ( יד ורגל ) בצד שמאל. עברה עליי ילדות מאתגרת עם חרם חברתי, פיזיותרפיה, נפילות וניתוחים והנה ההיסטוריה חוזרת על עצמה וגם אני עומדת ללדת תאומים.
פחדתי לקחת את הסיכון וללדת לידה וגינלית, חשבתי על סיבוך, על קושי על ילד עם צרכים מיוחדים, אז לקחתי החלטה והודעתי לעצמי שאני יולדת בניתוח קיסרי.
לימים אושפזתי במחלקה לסיכון גבוה בקפלן עקב פתיחה ומחיקה של הצוואר בשבוע 33. הייתי בטוחה שאני עומדת ללדת בכל יום בסופו של דבר הגעתי לשבוע 36 וביקשתי ממנהל המחלקה לקבוע לי תור לניתוח. הוא הסכים וקבע לי תור ל31/7/2014 בבוקר. משהו בתאריך הזה לא הסתדר לי, רציתי ב-30 כי אני נולדתי ב-30/12. היו לי ארבעה ימים להתכונן לניתוח הייתי עסוקה בפחדים וחששות ושמעתי כמה סיפורים קשים.
קראתי את כל המידע שיכולתי על הניתוח וידעתי כל שלב ושלב בעל פה. חשבתי על הכאב וההחלמה ופחדתי להרגיש אותו - איזה מין כאב זה יהיה? זה היה הדבר שהעסיק אותי יותר מהכל הפחד מהלא נודע ניתוח קיסרי- ניתוח גדול.
מה שעמד לנגד עיניי היה הבריאות של בניי.
יום לפני הניתוח הרגשתי רע וחשבתי שאצטרך להעביר לילה ללא שינה של דאגות וחרדות עד שאגיע לניתוח בצהריים. בעלי בא לבקר אותי במחלקה ועזר לי לקום.
באותו רגע ירדו לי המים הבנתי שזהו, היום זה ה-30/7/14 והיום אני הולכת ללדת (כמו שרציתי ובלי לילה ללא שינה ופחדים).
הרגע הגדול הגיע, היה בו פחד אך גם שמחה והתרגשות גדולה אני הולכת להיפגש עם הראל ועמית שלי!
הייתי צריכה להיות בצום לפני הניתוח אז הייתי צריכה לחכות 4 שעות. בזמן הזה עזרו לי להתקלח ולהתארגן. אמא שלי,אחותי ובעלי היו סביבי, הייתה אוירה טובה ומשוחררת שהיה בה צחוק ואהבה. הרופאים התחלפו וחשבתי מי יהיה זה שינתח אותי. הרופא שלי היה אמור לנתח אותי בניתוח שנקבע למחר בבוקר, אבל זה לא יהיה.. הכל קורה עכשיו, ואז הגיע רופא מקסים ורגיש עם עיניים כחולות יפות הסתכל עליי והרגיע אותי בחיוך ואמר לי:״ שלום אלמה אני ד״ר אור ואני הולך לנתח אותך היום...״
באותו רגע ידעתי שהוא נשלח במיוחד אליי ד״ר אור, אישור מיוחד שמישהו משגיח עליי מלמעלה. צוות חדר הניתוח היה אדיב ומקסים, אני זוכרת את שמו של הסניטר שלקח אותי (נדב).
הזריקה הספינלית הייתה בסדר גמור, הייתי רפויה ושמחה ומה שהעסיק אותי הייתה המחשבה על הפגישה המיוחלת עם הבנים.
הניתוח היה קצר ולא הרגשתי כאבים או לחץ הייתי שמחה ומרוגשת ואני מאמינה שזה מה שעזר לי לעבור את הניתוח בקלות.
התרכזתי במתנות שלי, בבכי הראשון, בפגישה איתם. ההתאוששות הייתה מהירה והיו כאבים ביומיים הראשונים וכל 4 שעות לקחתי משכך אחר וקמתי והסתובבתי וזה מה שעזר להחלמה שלי.