סיפור על קיסרי עם יחס לא כל כך נעים

את בני הבכור ילדתי בבוסטון, יש שם דגש עצום על מתן הרגשת ביטחון, ונוחות ליולדת ולתינוקה. אך לא הכל היה ורוד, ראשית מיד לאחר הניתוח התחלתי להקיא ללא הרף כנראה כתגובה מחומר ההרדמה. התחושה חלפה לאחר 24 שעות. יש שם צוות רב וגם אחיות מתלמדות כך שלרגע לא הרגשת שאין למי לפנות.
דבר נוסף, לצערי לא התעקשו איתי ולא הסבירו לי שעליי להתפנות בשירותים לפני צאתי מבית החולים. וכך יצא שחלפו להם שמונה ימים שלא הלכתי לשירותים. ישנו מונח רפואי שנקרא ״לידת צואה״ שלצערי זכיתי להכירו. כתוצאה מכך שלושה שבועות לאחר הלידה הובהלתי לבי"ח עם דלקת באפנדציט (מסתבר שדלקת באפנדציט נגרמת כתוצאה מטראומה במעיים...).

ארבע שנים לאחר מכן, עברנו כבר לארץ, ושוב הוחלט ליילד אותי בקיסרי הפעם בגלל מיקום הצלקת.

ילדנו בתל השומר בגלל הרופא המלווה. חדר הניתוח נראה רע, לא נקי. מיטת הניתוח הייתה עם כתמים. סניטר היה מי שאחז בי כאשר הזריקו לי את האפידורל. לא עזרו התחנונים שלי כשהסברתי שאני רגישה לחומר ההרדמה. הרופאה המרדימה הזריקה לי כמות גדולה של הרדמה מקומית ובניתוח לא יכולתי לנשום. כנראה שגם הסרעפת נרדמה. הרגשתי שאני עומדת למות.
ישנה תחושה מזעזעת של זילזול, חוסר רצון להקשיב לחולה. כשבעלי ניגש לאחות לבקש סיר על מנת שאקיא היא ענתה לו ״דמיין שאני לא פה כי עוד 10 דקות מסתיימת לי המשמרת..״

אחות נוספת הורידה לי את הקטטר לאחר שש שעות מהניתוח בלי לשאול אם אני עדיין מקיאה, אם אני מסוגלת להרים בכלל את הראש. שכבתי מדממת במיטה ואף איש צוות לא טרח בכלל להגיע. הרגשתי מושפלת, מתביישת שהגעתי בכלל למצב שאני חסרת אונים ושאני נתונה למצב רוחם של אנשים שלא איכפת להם בכלל.
היה חשש לדימום בבטן וגם לזיהום במיקום הצלקת. אלו חוויות שהותירו בי צלקות לכל החיים.
הלוואי והיה בכוחי לשנות את היחס כלפי היולדות ולהגדיל את המודעות על מה יכול לקרות עוד בניתוחים קיסריים.

אני הרגשתי שההבדל בין ביח ציבורי בארה"ב לבין בי"ח ציבורי בישראל הוא עצום. הרגשתי שאני במדינת עולם שלישי כשאני מתחננת שיתנו לי משכך כאבים ואין ממי לבקש.

אין שום הצדקה ליחס כזה עבור אף אחת. שהיתי שם מיום רביעי בלילה ועד ראשון בשתיים אחרה"צ. התחלפו משמרות ועדיין הגישה נשארה. נוסף לזה, בשבת בבוקר המשפחות של היולדות עטו על חדר האוכל וסיימו את כל מה שהוגש שם. היינו שלושה חדרים של מנותחות שלא נשאר להן כלום לאכול, כולל פרוסת לחם. שוב, תחושה של מדינת עולם שלישי בלי דין ובלי דיין.

היה שם פיצוץ אוכלוסין. שכבה בחורה לאחר ניתוח קיסרי במסדרון כי לא היה מקום לשכן אותה...