מאמרים אחרונים

תגיות מומלצות

B.O.T BOT VBAC אחרי לידה אחרי ניתוח קיסרי אחרי קיסרי איכילוב אימהות איפה ללדת אפידורל אפס הפרדה אשפוז אחרי קיסרי ביות מלא בית חולים בלוגים בתי חולים גלריית קיסריות דולה דולה לקיסרי דולות הדסה החלמה מניתוח קיסרי הידבקויות היפוך עובר היפרדות בטנית הכנה ללידה הכנה ללידה קיסרית הכנה לניתוח קיסרי הכנה לקיסרי הנקה העמק הרדמה הרדמה מלאה הרדמה ספינאלית הריון הריון אחרי קיסרי התאוששות ויב"ק חדר ניתוח חוויית לידה חוות דעת חזרה הביתה טיפול בצלקת טיפולים טיפים טראומה יוגה ילד שני יעל רותם ירידת מים כאבים לאחר ניתוח קיסרי לידה טבעית לידה קיסרית לידת ואקום ליווי בלידה ליווי רגשי לניאדו לנל"ק לנלק לקראת ניתוח קיסרי מיעוט מי שפיר מלווה בניתוח קיסרי מלווה לאחר לידה קיסרית מעייני הישועה מצג עכוז ניתוח קיסרי ניתוח קיסרי אלקטיבי ניתוח קיסרי חוזר ניתוח קיסרי חירום ניתוח קיסרי טבעי ניתוח קיסרי מתוכנן ניתוח קיסרי שלישי סדנאות סיבוכים סיכונים סיכות או תפרים סיפור לידה סיפורי לידה עזרה לאחר לידה עיבוד חוויית לידה עיבוד לידה עיסוי פיזיותרפיה צלקת קיסרי אלקטיבי קיסרי חוזר קיסרי חירום קיסרי טבעי קיסרי ידידותי קיסרי יזום קיסרי מבחירה קיסרי מתוכנן קיסרי פרטי קלו קוט קרניוסקרל קרע דרגה 3 רופא פרטי שאלון חוויית לידה תינוקות תינוקייה תמונות מניתוח קיסרי תרפיה מוכוונת לידה

סיפור על קיסרי עם יחס לא כל כך נעים

  1. דף הבית
  2. מאמרים
  3. סיפורי לידה קיסריים
  4. סיפור על קיסרי עם יחס לא כל כך נעים
תינוק נולד בניתוח קיסרי

את בני הבכור ילדתי בבוסטון, יש שם דגש עצום על מתן הרגשת ביטחון, ונוחות ליולדת ולתינוקה. אך לא הכל היה ורוד, ראשית מיד לאחר הניתוח התחלתי להקיא ללא הרף כנראה כתגובה מחומר ההרדמה. התחושה חלפה לאחר 24 שעות. יש שם צוות רב וגם אחיות מתלמדות כך שלרגע לא הרגשת שאין למי לפנות.
דבר נוסף, לצערי לא התעקשו איתי ולא הסבירו לי שעליי להתפנות בשירותים לפני צאתי מבית החולים. וכך יצא שחלפו להם שמונה ימים שלא הלכתי לשירותים. ישנו מונח רפואי שנקרא ״לידת צואה״ שלצערי זכיתי להכירו. כתוצאה מכך שלושה שבועות לאחר הלידה הובהלתי לבי"ח עם דלקת באפנדציט (מסתבר שדלקת באפנדציט נגרמת כתוצאה מטראומה במעיים...).

ארבע שנים לאחר מכן, עברנו כבר לארץ, ושוב הוחלט ליילד אותי בקיסרי הפעם בגלל מיקום הצלקת.

ילדנו בתל השומר בגלל הרופא המלווה. חדר הניתוח נראה רע, לא נקי. מיטת הניתוח הייתה עם כתמים. סניטר היה מי שאחז בי כאשר הזריקו לי את האפידורל. לא עזרו התחנונים שלי כשהסברתי שאני רגישה לחומר ההרדמה. הרופאה המרדימה הזריקה לי כמות גדולה של הרדמה מקומית ובניתוח לא יכולתי לנשום. כנראה שגם הסרעפת נרדמה. הרגשתי שאני עומדת למות.
ישנה תחושה מזעזעת של זילזול, חוסר רצון להקשיב לחולה. כשבעלי ניגש לאחות לבקש סיר על מנת שאקיא היא ענתה לו ״דמיין שאני לא פה כי עוד 10 דקות מסתיימת לי המשמרת..״

אחות נוספת הורידה לי את הקטטר לאחר שש שעות מהניתוח בלי לשאול אם אני עדיין מקיאה, אם אני מסוגלת להרים בכלל את הראש. שכבתי מדממת במיטה ואף איש צוות לא טרח בכלל להגיע. הרגשתי מושפלת, מתביישת שהגעתי בכלל למצב שאני חסרת אונים ושאני נתונה למצב רוחם של אנשים שלא איכפת להם בכלל.
היה חשש לדימום בבטן וגם לזיהום במיקום הצלקת. אלו חוויות שהותירו בי צלקות לכל החיים.
הלוואי והיה בכוחי לשנות את היחס כלפי היולדות ולהגדיל את המודעות על מה יכול לקרות עוד בניתוחים קיסריים.

אני הרגשתי שההבדל בין ביח ציבורי בארה"ב לבין בי"ח ציבורי בישראל הוא עצום. הרגשתי שאני במדינת עולם שלישי כשאני מתחננת שיתנו לי משכך כאבים ואין ממי לבקש.

אין שום הצדקה ליחס כזה עבור אף אחת. שהיתי שם מיום רביעי בלילה ועד ראשון בשתיים אחרה"צ. התחלפו משמרות ועדיין הגישה נשארה. נוסף לזה, בשבת בבוקר המשפחות של היולדות עטו על חדר האוכל וסיימו את כל מה שהוגש שם. היינו שלושה חדרים של מנותחות שלא נשאר להן כלום לאכול, כולל פרוסת לחם. שוב, תחושה של מדינת עולם שלישי בלי דין ובלי דיין.

היה שם פיצוץ אוכלוסין. שכבה בחורה לאחר ניתוח קיסרי במסדרון כי לא היה מקום לשכן אותה...