עקבו אחרינוההפרדה מהתינוק.ת אחרי ניתוח קיסרי היא אחת ההתמודדויות המשמעותיות שנשים מספרות עליהן.
זמן בנפרד מהתינוק.ת לאחר לידה, הוא כנראה אחד הדברים הקשים ביותר שנשים נאלצות להתמודד איתו כחלק מתהליך של לידה קיסרית. במשך 40 שבועות (פלוס מינוס) הבייבי שלנו גדל בתוכנו וחלק בלתי נפרד מאיתנו. אנחנו חיות, נושמות, מסתובבות בעולם עם עוד יצור חי, שאנחנו עוד לא יכולות ממש לראות אבל יכולות בוודאי להרגיש. ההריון מלווה בהתרגשות וציפייה לפגוש את התינוק.ת שלנו, לראות איך הם נראים, לגעת ולאחוז. לכן, אפשר לומר שהדבר הכי טבעי וזכותה של כל אם, הוא לשהות עם התינוק.ת שלה לאחר הלידה.
היום יש הרבה יותר שיח על חשיבות השעות הראשונות לאחר הלידה, גם עבור האם וגם עבור התינוק.ת. זמן זה חשוב כדי 'לרכך' במובן מסוים את הנפרדות שקורית באופן טבעי עם לידה ובשביל לייצר תנאים אופטימליים להיקשרות הראשונית, הנקה ווויסות הדדי.
כמו כן, יש יותר מודעות לגבי זכויות היולדת והחשיבות של הבונדינג הראשוני גם בלידה קיסרית. לכן, במספר בתי חולים בישראל פתחו אפשרות של ניתוח קיסרי אלקטיבי ידידותי וקיסרי באפס הפרדה. המשמעות של כך היא שמיד עם הלידה, מניחים את התינוק.ת על חזה האם בעוד הצוות הרפואי ממשיך בתפירה. לאחר מכן, האם יכולה לבחור להישאר עם התינוק.ת שלה ללא הפרדה בחדר התאוששות ייעודי לכך. לכן, לפני לידה, כדאי לקרוא ולבדוק מהם בתי החולים המציעים אפשרות זו.
עם זאת, בניתוח קיסרי שאינו אלקטיבי (ידוע מראש), הבחירה בניתוח קיסרי ידידותי אינה מובטחת. כנראה שבחירה בבית חולים שדוגל בגישה זו, יכולה להגדיל במעט את הסיכוי שתנאים אלו יתאפשרו גם בזמן ניתוח חירום. אולם, הדבר תלוי במשתנים אחרים, ביניהם מצב התינוק והאם ותנאים בירוקרטיים של בית החולים כמו פניות של אחות זמינה להשגחה. בתהליך זה, במידה והאם נמצאת תחת הרדמה חלקית בלבד, מביאים לאחר הניתוח את התינוק.ת לידה כדי שתוכל לראות ולנשק אותו.ה. אפשר לבקש מהצוות המטפל לצלם תמונה של המפגש הראשוני למזכרת. מיד לאחר מכן, התינוק.ת עובר.ת לבדיקות וטיפול בחדר אחר והאב או המלווה יכולים להתלוות אליהם, והאם יכולה להתאחד שוב עם משפחתה לאחר זמן התאוששות של מספר שעות. גם במקרה כזה, אפשר להחליט על תנאי אפס הפרדה לאחר זמן ההתאוששות ולדאוג לתנאים תומכים כמו ליווי של בן זוג או אחות לילה.
היבט חשוב הוא שהאב (מלווה) נמצא עם התינוק.ת בזמן שהאם מתאוששת מהלידה. זה דורש ממנו לשאת באחריות הראשונית לתינוק.ת לבד, לפעמים תוך דאגה לאם שנמצאת בהתאוששות. יחד עם זאת, נוכחות זו משמעותית מאד ויכולה לאפשר את החיבור הראשוני ומגע עור-לעור עבורם. לפני לידה, חשוב לשוחח מראש מה חשוב לשניכם שהאב יתווך לצוות הרפואי, כמו החלטה לגבי מתן של חיסונים או המתנה עם האכלה מבקבוק (במידה ורוצים להניק ואפשרי לחכות).
ועדיין, הפרידה מהתינוק.ת מיד לאחר לידה, אולי במיוחד אם לא התכוננו לכך, יוצרת מציאות מורכבת. זה יכול להרגיש כאילו משהו נקטע. אשתף שבתי נולדה בניתוח קיסרי חירום ומיד אחרי הלידה נלקחה לחדר נפרד. אני זוכרת את הרגע בו הצוות איחל לי מזל טוב אבל אני לא ממש הצלחתי להבין על מה מזל טוב (?).
זו חוויה שיצא לי להכיר מעוד מנשים שפגשתי כחלק מתהליך ליווי רגשי, משהו בניתוק המיידי הזה אחרי הלידה, יכול לייצר חוויה רגשית של ניתוק, בילבול, כעס. 'למה מאחלים לי מזל טוב אם התינוק.ת שלי לא איתי?' 'האם באמת הסתיים ההריון וילדתי?' 'איך זה שילדתי ואני אמא אם הם לא כאן איתי?'
במקרה בו משהו נקטע ברצף החוויה, יש צורך להשלים אותו כדי להצליח לעכל ולעבד את מה שקרה, אצל כל אחת תהליך זה מעט שונה.
יש שהמפגש הראשוני לאחר ההתאוששות עם התינוק.ת יהיה מיידי ויש שירגישו שצריכות עוד זמן, זמן ביחד לא ההפרעה, זמן לבנייה של החיבור, זמן מגע, עוד חזרות על התנועה הזו שנעצרה כדי להצליח להטמיע בחזרה את חווית החסר ולחוות השלמה. כל אחת צריכה להיות בקשב לקצב שלה, למה היא זקוקה ומה יכול לתמוך בה.
אם תחושת נתק, בלבול או קושי בחיבור ממשיכים ללוות לאורך זמן, יש לשקול להיוועץ באשת מקצוע עבור תמיכה נוספת.
אודות כותבת המאמר:
שי שנער, מטפלת באמנות (MA) ומלווה רגשית בגישת BOT.
מוזמנות להכיר עוד כאן או לשלוח לי הודעה פה ואחזור אליכן.
