מכתב לחברה לקראת קיסרי

הבסטי שלך כותבת לך את כל מה שלדעתה הכי חשוב שתדעי לקראת הקיסרי שלך.

בוקר, שמש וקפה ( הכי חשוב קפה). יולדות טריות משוחחות על רגעי הקסם עם התינוק החדש, וכן גם על התחתוני טיטול , ההזעות בלילה ,הזוגיות עם הבעל ( ואיך בכלל ממשיכים באינטימיות שכולך מטפטפת מכל כיוון) , הרגשות שצפים ומציפים ועל כל הדברים שלא מדברים עליהם לפני לידה..

ונזכרתי שכשאני הבנתי שאלד בקיסרי, הרגשתי לבד , אין לי חברות / גיסות "קיסריות", והדמיון שלי עבד שעות נוספות, ועלו שאלות שהרגישו "מטופשות "כמו איך לובשים בקיני עם צלקת של קיסרי? ואיזה תחושה תהיה לי בבטן, שאלות שלא תמיד היה לי את מי לשאול,  כי את  השאלות הכלליות כמו איך עושים חוקן לפני ? או מונעים עצירות אחרי , יותר קל למצוא את מי לשאול .. 

אז אני כותבת בשבילך, שתדעי שאת לא לבד במחשבות, ואולי לידה היא חוויה אישית אך גם יש הרבה במשותף, והתקופה הזאת אומנם מלאה בפרטים "טכניים" - אופי הניתוח, תפרים ,משכב לידה , אבל גם כוללת בתוכה מחשבות, רגשות חדשים , פחדים , הפתעות , גילויים מרגשים, ובעיקר אמא (ואישה) חדשה שנולדת יחד עם התינוק.  

אז קיסרי מאיפה מתחילים?

לא אשכח את הרגע הזה באולטרסאונד שבוע 32 ,הרופאה אומרת שאלד בניתוח ואני מרגישה איך הכל מציף אותי, מה? קיסרי? ניתוח? אני ? שכל מה שחלמתי עליו זאת לידה רגילה , פעילה , להרגיש את התינוק שלי איך שהוא יוצא, שתרגלתי נשימות עוד לפני שנכנסתי להריון ? לא שקלתי בכלל את האופציה הזאת , אז מאיפה מתחילים?

אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום ,הייתי אומרת לעצמי את הדברים הבאים :

1. קודם כל,  הכל עובר - הכאב , הפחד, הקשיים. בסוף הכל מתגמד שרואים את הגוזל הקטן, שהופכים לאמא ( וכן אפילו נכנסים שוב להריון ועוברים הכל שוב).
   
   
2. לבוא עם ראש פתוח,  כמה שחוקרים, מתכוננים, בודקים, בסוף לידה היא לא צפויה, הכל יכול להשתנות ברגע , ( כן גם ניתוח שמתוכנן בקפידה , פתאום ההרדמה פחות משפיעה\ באים עם צירים וכדומה)  לזכור את המנטרה באתי ללדת תינוק בריא, לצאת בידיים מלאות וכאמא בריאה, המשפט הזה הפך לי את כל החוויה לחיובית.
   
   
3. לזכור שזה הגוף שלך ואת מכירה אותו הכי טוב , לכן אם את מרגישה משהו חריג , תחושה שונה גם אם נראית לך שולית תתעקשי שיבדקו ( ושיבדקו שוב גם אם לא מאמינים לך) להיות עם היד על הדופק , לא להתבייש לשאול ולהבין, (לדוגמא שרופא במחלקה שאל אותי הדימום שלך תקין , אמרתי לו זאת לידה ראשונה איך אני יודעת אם הוא תקין או לא?)

ואז מגיע הרגע הגדול ... 

הלידה בניתוח קיסרי היא סיטואציה הזויה מחשבתית, את ערה ומנותחת, את מרגישה אבל לא באמת מרגישה, הגוף שלך שם אך לא בשליטתך, אבל תזכרי, את לחלוטין יולדת את הופכת לאמא, את שם, נוכחת , מסתכלת לאורות הזוהרים מעליך ויודעת שבעוד דקות ספורות תשמעי את הבכי המיוחל , אני השתדלתי לא לחשוב "רפואי" (לפני שהרדימו אותי) לחשוב מה אני רוצה להרגיש באותו רגע, לדבר לתינוקת שלי, להגיד לה כמה אני מצפה לפגוש, להכיר, להרגיש ולהריח אותה, להפוך את הרגע המתוח לכמה שיותר שלו ורגוע.

כשהניתוח מסתיים זה הזמן לזכור אנחנו גיבורות, יצרנו חיים, גדל בתוכנו אדם קטן והוא עולם ומולאו , אבל זה גם קשה, כואב, מאתגר את הגוף, את הרצון שלנו שנע בין לשכב במיטה ולנוח לבין לקום ולהניק את התינוק , זהו ניתוח פתיחת בטן היחיד שאחריו מצפים ממך תוך כמה שעות לעמוד, ללכת ולטפל בתינוק קטנטן שזקוק לך, לכן חשוב להקשיב לגוף לקחת משככי כאבים, להכיל את עצמך ואת הרגשות שלך, את התחושה שהגוף בוגד בך והבטן לא ישר יורדת, ובלידות חוזרות גם תחושות האשם כלפי הילדים שזקוקים לאמא במשרה מלאה כמו שהם מכירים, להכיל את הפחד מהצלקת החדשה, מהרגישות המוזרה שנוצרה באזור כאילו הוא רדום, והרגשה של קושי , אכזבה וההבנה שפתאום הליכה מהירה מדי גורמת להרגיש את שרירי הבטן ששכחת שקיימים.. 

בקיצור לתת מקום של כבוד להתאוששות הגוף והנפש.

אני אמא? אני אמא!

אחרי הניתוח שהיה בהרדמה מלאה התעוררתי בחדר התאוששות, מטושטשת, ואחות אמרה "מזל טוב את אמא", אמנם לא ככה דמיינתי את הרגע הזה, אפילו לא ראיתי עדין את התינוקת שלי, שעד לפני רגע הייתה בתוכי, אבל כבר אז במשפט הזה הרגשתי הרגשה נפלאה מלאה בעוצמה, בראתי חיים.

ולסיום, הלידה הינה משנה חיים, תהפכי "לקיסרית", ותדעי כמה עוצמות יש לך כאישה, כאמא. החוויה תמיד תהיה חלק מחיינו, וכך גם התחושות שנכחו בה אלה שירטיטו את הלב מהתרגשות ואלה שיצבטו אותו בכאב, הצלקת תגליד אבל לנצח תהיה נוכחת ותזכיר לנו בכל יום את נס החיים.

[כתבה: אבישג גינזבורג]